פרס לנקיות
קרני אלדד

פרס לנקיות

כמה פעמים קראתי ספר של זוכה פרס ישראל תוך שאני נדרשת להניח בצד את כל העלבונות שאמר עליי ועל שכמותי? קרני אלדד בכלל לא מתגרשת מסערת פרס ישראל. היא רואה בה הזדמנות לתיקון עוול היסטורי

כמה פעמים קראתי ספר "למרות"? למרות מה שהסופר חושב עלי, על דעותיי ועל מקום מגורי, על אף הסלידה היוקדת שלו כלפיי וכלפי מה שאני מייצגת. כמה פעמים הייתי צריכה - ועוד אצטרך - לחוות אומנות תוך התעלמות מיוצרה? החוויה הזאת, שהתרבות כבושה על ידי אנשים ששונאים אותי, נתפשה כרע הכרחי.

עד הפרשה האחרונה של פרס ישראל, בה נתניהו ביטל מינויים של שניים מחברי הועדה, ומשם התחיל הדומינו המרהיב של עוד ועוד מועמדים ושופטים שפרשו מרצונם, והשאירו וואקום מבורך. כל הפורשים, בלי יוצא מן הכלל, היו מהשמאל הקיצוני, כי בועדה ובפרס אין דעות אחרות. פתאום היתה הרגשה שזה לא חייב להיות ככה. שאני יכולה להוריד את המגננות והפילטרים. שאולי הפעם ומכאן ואילך, התרבות תהיה משוחררת מהתניה פוליטית, שביד מכוונת בדיוק, מסננת כל מה שאינו שמאלי רדיקלי.

 

שמעתי כמה שעלו להגיב על מעשה ראש הממשלה בשבתו כשר החינוך, חברי ועדת הפרס לשעבר, מועמדים השנה, סופרים, אנשי רוח, שדיברו במונחים של "זעזוע", של "פרס טמא", של "פוליטיזציה", ובעיקר של "טריטוריה שלנו". במו אוזני שמעתי. כי הרי התרבות שייכת רק לשמאל. הימין לא אינטליגנט מספיק, לא רגיש מספיק, לא הומאני מספיק בכדי ליצור תרבות ראויה. אפילו אחד מהם לא עצר ואמר – נכון. אנחנו קליקה סגורה ואליטיסטית שמתחתנת בתוך המשפחה ושומרת את הכבוד והכסף בתוך המשפחה.

 

כמעט כבשנו את המעוז הזה. כמעט הפך פרס ישראל לפרס ישראל באמת, המייצג את כל העם, ולא רק את תושבי רחביה והמושבה הגרמנית, ובו ייצוג אמיתי של הדעות והעדות בעם. היתה יכולה להיות לנו ועדה ובה משוררת מתנחלת ופייטן מתוניס לצד אצילי התרבות האשכנזית השמאלנית השבעה. היינו יכולים, אולי, לקרוא סוף סוף יצירה של זוכה פרס ישראל בלי לסייג אותה, בלי להאלץ להתעלם מהתבטאויותיו הנוראיות נגדנו בתקשורת. כמעט נפתח הצהר לסיכוי שגם ענקי הרוח מחוץ לברנז'ה יזכו לכבוד.

כי מה שנדרש מרוב העם לעשות כשהוא קורא ספר של זוכה פרס ישראל - להניח בצד את האמוציות והפגיעות שלו מול הסופר - אינו נדרש מהשופטים. לו היו עושים כך, ומתעלמים מדעותיהם של היוצרים, אולי היו גם ימנים מקבלים את פרס ישראל. אבל יש קליקה, ויש דעות, והן קדומות מאוד מאוד. ויש אוטונומיה תרבותית, ולא ניתן לטמא אותה. כי היא שלנו, של השמאל, הנעלה תרבותית, ההודף בנימוס כל מה שאינו זהה לו, כל מה שמסכן את השלטון המונרכי-המונוכרומטי.

כמעט, אבל אז נתניהו חזר בו והרוע שב למלוך. כי אם לא היה זה רוע, היה שם אפילו צדיק אחד, שהיה מודה שועדת הפרס וזוכיו הם הנגועים בפוליטיזציה, בהטיה, באפליה, ולא ראש הממשלה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.

עוד רגע קט בתי הספר יפתחו שוב את שעריהם ומאות אלפי תלמידים ישובו לשנת לימודים נוספת או יתחילו אותה לראשונה.

תגובות

כרגיל פיוס זה, תקבל אותי. תכנע אלי. תשתוק.

חשבתי שאתם צו פיוס, אבל אני רואה שגם כאן מדובר על במה לימין שמנסה לנחס לעצמו כל חלקה טובה. כל הסיפור של הדרת השופטים נעשה כספין על מנת להסיט את הדיון הציבורי לכוונים שפחות משפיעים על הבחירות. לא חסרים ימנים שקיבלו את פרס ישראל. בוודאי שעיתוי לפני הבחירות, אינו תמים. חבל מאד שצו פיוס נותן יד למלחמות אחים, במקום לנסות ולהביא לפיוס אתם גורמים לעוול לכל אותם שקיבלו את הפרס עד כה, חבל שהפרס איבד את יחודו ואת כבודו והכי חבל שאיבדתי אמון בצו פיוס.

המאמר? סתם דמגוגיה חסרת חוט שדרה וקשר למציאות. מה שאני שומע מהגב' (הנכבדה, פחות או יותר) אנחנו הרוב ואנחנו צורחים יותר חזק אז לא ישמעו בכלל את הצד השני. אין תחת חדש לשמש. במיוחד "אהבתי" את ההפניה למאמר, "הגברת הנכבדה כך וכך מקווה שהשמאל למד לקח". זה מה שהקפיץ אותי להגיב. האמירה "השמאל לא למד לקח" נאמרה ע"י כל הימין מגדול ועד קטן כאשר אהוד ברק הלך לקמפ דיוויד בשנת 2000. 5 שנים אחרי. 5 שנים שבהן הימין התנער מהרצח וטען שמדובר בעשבים שוטים ולא בהסתה. ואז הם הרגישו שחל על זה "חוק התיישנות" ואפשר לחזור למקום שבו ברור לכולם מה יקרה אם וכאשר השמאל שלא למד לקח, יעיזו להרים ראש, ואולי אף לקדם את האג'נדה שלהם. זו שמעדיפה לא להפוך למדינת אפרטהייד דו לאומית שתיבלע במרחב המוסלמי כמו לבנון. על זה מדובר. תרימו ראש? תיפגעו. המחיר לחתירה לשלום כבר נקבע. האמירה שהשמאל לא למד לקח אומרת ש"זה (רבין 1995) מה שהעם רוצה" והעם לא מתבייש בזה יותר. מדובר עתה בשימוש הציני במונח טעון שהיה אבן דרך בהתדרדרות השיח הציבורי. זה התחיל עם "רק הליכוד יכול" נמשך עם "לרבין אין מנדט" המשיך עם אהוד ברק (שנבחר ברוב עצום ובכל זאת, גם לו, "לא היה מנדט") וברגע שזה הגיע לציניות חסרת הפניות האומרת ש"השמאל לא למד לקח" כלומר המחיר להבעת דעה וחתירה למה שנתפש כפשרה הטובה ביותר שאפשר להשיג, הרע במיעוטו, אבל הימין רואה כבגידה שדינה מוות. מוות לעושים במלאכה ומוות לשואפים לעסוק בה. אבל אנחנו דוקא כן למדנו לקח. ממי? מיוסף בן מתיתיהו שרצה להציל את מה שנשאר מעמנו בתקופת בית שני, הלוחם האמיץ מ"סיירת החשמונאים" שנלחם עד שנפצע פצעים אנושים ואז הבין ששואה, גדולה פי כמה משואת היטלר, השמדת 90% מעמו והגליית השאריות לרדיפות שנמשכו בערך עד היום. האיש שהציע פשרה והוקע בבוגד ע"י האספסוף, אותו אספסוף שגם שהביא עלינו את האסון הגדול בתולדותינו עד כה. אתם אלו שלא למדתם לקח! אתם תביאו לחורבן בית שלישי, בלי להבין בכלל שהיתה לכם אפשרות להביא את הגאולה. אתם שתלכו עם הראש בקיר, שתסתמו פיות לכל מי שיעז לטעון שקירות אפשר גם לעקוף. אין בכם התבונה הדרושה בשביל להתקיים לאורך זמן, ואין בכם התבונה לתת את ההנהגה למי שמסוגל, אולי, לתקן מה שהרסתם בשיטתיות מאז המהפך ב77. כמעט 40 שנה עברו, ועוד לא ניצחתם מלחמה אחת. איפה יאנוש ורפול ש"חיכו לאסד" ? במיץ של הזבל של פח ההיסטוריה. איפה החכמים שקראו לעזור להתקוממות העממית בסוריה, בטענה שהם "האויב של האויב"? זכרון קצר. עכשיו זה פתאום השמאל שרוצה כביכול לעזור למדינה האיסלאמית? כרגיל, דמגוגיה זולה והפחדת הנבערים מדעת ואין קשר למציאות. אתם שצעקתם בגרון ניחר "אל תתנו להם רובים" כשלתם, טחו עיניכם מראות את גדולתו של המנהיג הקיים, מנהיג העולם בצדק שמוכיח את חכמתו השכם והערב, למשל כאשר סירב להפצרותיכם ולא חימש את מתנגדי המשטר הסורי, פן יגיע הנשק לידים הלא מתאימות. ואיך היטחתם בו שהוא "נעדר יכולת להחליט"... אז מי פה לא למד לקח? צו פיוס מתדרדרים באותו מדרון חלקלק. מאתר שטוען שמטרתו לקרב בין חלקי העם הפכתם לחלק ממכונת ההסתה. אם תנברו בתגובות שלי תגלו שאותי אינכם מפתיעים כלל. אני קורא מה שמתפרסם פה כמו בישראל היום, בבחינת דע את האויב. לא מהיום שהאתר הוקם, מיומו השני. אתם לא מיצגים את הצד השני של העם, אתם הבמה להללו שטוענים שהשמאל מת. וגם זו טעות. השמאל רק עבר דירה, ולא מתגעגע. יאללה ביי, המשחק שלי מתחיל עוד חצי שעה, ואני עוד צריך להתלבש.

היה משחק של 75% וזה לא קורה כל יום, אפילו לשוואו. במיוחד כשאני משחק עם התלמיד שלי, שהתרגש. במועדון אמרו שיזכירו את זה בבטאון, לא זה הקרוב, כנראה זה שאחריו. למי יש זמן להתחשבן עם עוד ימני(ת) חסרת בינה ודעת. מצוינות בכל עיסוק. מוחות בורחים. סיפור להמחשה : אחותי באה לבקר והיתה צריכה מתאם מ220V ל110V. אז הלכנו להום דיפו לקנות כזה, ולא היה. המוכר בחנות הסביר ש"הגאונים מהשווק החליטו שלא צריך את זה בחנויות, אבל אפשר להזמין באתר האינטרנט" (ולקבל בעוד שבועיים). האחות התעצבנה ואמרה לו מה היא חושבת על הגאונים מהשווק, אבל אני רק חייכתי אליו ואמרתי לו ש"אין לנו טענות לגאונים מהשווק ושאני בטוח שהם יודעים בדיוק מה טוב בשביל הום דיפו, ומי אנחנו בכלל שנמתח ביקורת על הגאונים הללו." בקיצור הוא החליף איתי היי פייב וצחק עד דמעות כי זה בדיוק מה שגם הוא חשב. ואנחנו הלכנו לרדיו-שאק, שאולי פושטים רגל עוד שבוע, אבל יש להם מתאם בשני דולר, בדיוק מה שהיינו צריכים. למחרת במועדון שאלו אותי מה דעתי על זה שביבי יבוא לנאום בפרלמנט. עניתי להם ש"אין לי כל טענות לביבי, שיודע הכי טוב מה האמריקאים חושבים ויש לו אנגלית מצויינת ומי אני בכלל שאמתח ביקורת על הביבי". זה סוג של מינימיזינג, מקסימיזינג, חלק מהתרבות פה, משהו שאי אפשר להסביר על רגל אחת. אבל תשאלו את ביבי, אני בטוח שהוא מבין.

פניה לקרני אלדד. את ממש סובלת מהשנאה כלפיך. עד שמתבקש לשאול, אם חוית את חווית השנאה באופן אישי, ממישהו מקהילת האמנים, או ממישהו מקהילת האליטות, חשוב לי להבין על מה את מדברת בדיוק, כשאת מתלוננת על השנאה והסלידה ממך. והאם זה לא מתבקש לשאול לאיזה מגדר את משייכת את עצמך ומאיזה מגדר את חשה ביחס כה שלילי, ולאילו תכונות שלך את מייחסת את היחס השלילי שאת מתלוננת עליו. האם השנאה כלפיך היא על בסיס עדתי, שיוך לצד מסוים במפה הפוליטית, שלך ושל השונאים, כביכול. סליחה על הכביכול, אבל אני לא מקבל כמובן מאליו שאת צודקת ובאמת שונאים אותך, כל כך. ועוד מעניין אותי למי פנית להתלונן על האפליה והיחס המשפיל והשנאה כלפיך וכלפי הדומים לך. את מבינה, בוודאי, למה הספקות מקננים בי. השנאה לאחר, לשונה ממך כה מנוגדת לכל מה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו, מנוגדת לכל מה שאנחנו גדלנו עליו. התחושה שלי היא שדוקא המחנה שלכם כל כך שונא אותנו, עד שאתם צריכים למצוא הצדקות ומחפשים בנרות את ההוכחה שאולי גם "אנחנו" שונאים אתכם בחזרה, אז אולי מגיע לנו לעבור שבעת מדורי גיהנום בחזרה. אתם מחפשים הצדקה לשנוא אותנו, כביכול בחזרה. אז אולי, בואי לא ניתמם, יכול להיות שיש כמה ייקים ורוסים ששונאים את "השחורים". במזרח אירופה ובמרכזה היתה פעם תרבות של שנאה לאחר. אזאייתים (אסייתיים) היה כינוי גנאי. לעולם לא אשכח את אילייה, שכני לחדר בתעשיית ההיי טק שסיפר שאישתו ברחה עם "פפואס" (הכוונה, כך במקור, ליליד גינאה החדשה ופפואה) כמובן שזה עורר את סקרנותי, לא ידעתי שיש "פפואסים" בישראל, וגם לא ברוסיה. התברר שהוא מתכוון ל"עיראקי", אבל בשפתו הוא, לומר על יהודי יליד עיראק שהוא "אזייאת" זה לא היה מספיק גרוע. פפואס, כנראה שם נרדף כללי לילידים מהאיים, כביכול גרועים יותר מהאזייאתים. וכמובן, היו לנו גם מחלוקות בעניין הפוליטי, והוא הטיל ספק בפטריוטיות שלי, כמי שמשתייך למחנה השלום. תאמיני לי, קרני אלדד, שזה לא עניין עדתי. כי גם אני בעצמי רוסי. וגם אין בי שנאה כלפיו, ומעולם לא הטלתי ספק בפטריוטיות שלו. ראיתי את התפקיד שלי לקלוט אותו וללמד אותו שאפשר גם אחרת. לא כעסתי עליו, לא בגלל שגר בהתנחלות, ולא בגלל ה"פפואס", הוא שנא אותי כי חברים ערבים היו מתקשרים אלי לטלפון במשרד ואם הוא היה מרים, הוא היה מוצא עצמו מדבר בטלפון עם ערבים, רחמנא ליצלן. בגללי. וזה לא היה מתאים לרמה שלו. והוא אפילו התלונן על כך בהנהלה, לא פחות. פעם אחת, סיפרתי בדיחה על רוסיות, והוא התנפל עלי באגרופים. כמובן הדפתי אותו בלי שמי מאתנו ייפגע. הוא נדהם כשביקשתי מהנוכחים בחדר להשתיק את הפרשה. יכולתי לסלק אותו מהחיים של כולנו, והיו כמה שחשבו שזו היתה טעות לא לפוצץ לו את זה בפרצוף. אבל מה לעשות, לא היתה בי מספיק שנאה וטינה וכנראה גם לא מספיק רשעות בשביל זה. להפתעתי, הוא הפך להיות יותר רציונאלי ופחות מתלהם. והיו לנו לא מעט שיחות נפש. בילינו שנתיים באותו חדר, וזה לא היה כל כך נורא כמו שזה נשמע. הוא היה מריר, כלפי כל העולם, אבל לפחות לא כלפי. ניצחתי את השנאה, ולא בגלל ששנאתי בחזרה. מבינה, קרני היקרה? ועוד סיפור קטן על שינאה. אמא שלי עברה תאונת דרכים וכך ניצלו חייה. היתה לנו מחלוקת. הייתי חיל בשירות סדיר ונמניתי על נאמני ארץ ישראל השלמה, בעוד שהיא היתה מאז ומעולם בשלום עכשיו, ולא מהמתונים שבהם. היא היתה צריכה להניף שלט בהפגנה ההיא בירושלים, שלט גדול שהם עבדו קשה להכין, שלט שנושאים שני אנשים. בגלל התאונה היא לא יכלה להשתתף בהפגנה. אמיל גרינצוויג התנדב להחזיק את הצד שלה. של השלט שלה. את הרימון ההוא לא זרקו על סתם איזה דוד אנונימי עם שם גלותי מצחיק. זרקו אותו על האמא שלי. את מבינה? רק שהיא לא היתה שם. לגמרי במקרה. אני הייתי ברגילה, וזה לא היה המחנה שלי, לגמרי לא. אבל אצלנו במשפחה הניצים והיונים דרו בכפיפה אחת, ולא היתה שנאה. היו חילוקי דעות, אבל נשארנו משפחה. וכך כשהיא לא יכלה ללכת ללויה, אני הלכתי במקומה. קניתי זר בגרושים האחרונים שנשארו לי ועליתי על מדים בשביל לנסוע בחינם, כחיל במדים, לחיפה. וככה צילמו אותי לערוץ הראשון, אז היחיד, בעצם. בבסיס עשו לי חקירת מצ"ח על זה שהתראיינתי במדים, בלי אישור מדובר צה"ל, אבל לא הצליחו להלביש עלי כלום. אבל מה שאני לעולם לא אשכח זה את הרס"ר שחיכה לי על יד הגדר. "חבל שלא זרקו לכם לבנת חבלה". זה מה שהיה לו לומר לי. את מבינה? וזה היה שמונה עשרה שנים לפני איליה. בזמן מלחמת לבנון הראשונה. עד אותו היום עוד ראיתי את עצמי כנאמן ארץ ישראל השלמה. אז תאמיני לי שאני מבין את הצד שלכם. אולי יותר מדי טוב. אתם שונאים כל כך, עד שלא נשאר לכם מקום בלב למשהו אחר. ובשביל להצדיק את השנאה העיוורת, אתם ממציאים שבעצם אנחנו אלו ששונאים אותכם, כאילו בשביל שתוכלו לומר "מגיע להם". ואולי יש בינינו כמה שבאמת שונאים אתכם, כי בואי לא ניתמם, באירופה יש והיתה תרבות שנאה לשונה, לאחר, וקשה להעלים שנאה כזו בין לילה, או אפילו בדור אחד או שניים, אבל זה כל כך לא מייצג אותנו. קרני אני חושב שהגדרת את עצמך היטב במאמר הזה. צר לי על כך שאת חווה "על בשרך" שנאה מהמחנה שאני נמנה על שורותיו. אני משייך את עצמי למתקני העולם, להללו שקיבלו על עצמם לעזור לך ולדומיך לצאת מהמשבצת הזו של שנאה. וזאת ללא קשר אם את ודומיך מהמחנה "שלי" או מהמחנה ה"אחר". מי שהשנאה מעוורת את עיניהם זקוקים לעזרה, לתיקון. וכל מה שאני שואף אליו, זה לעשות את העולם הזה, קצת יותר טוב, בשבילי, בשביל הילדים שלי, וגם בשבילך.

קרני יקרה, עם כשרון כתיבה אדיר כמו שאת מציגה, עם דמיון כה עשיר בכתיבתך, עם חוסר מדהים של קשר למציאות תוכלי במהירות לפרסם יצירת ספרות שתאפיל על כל כותב חסר כישרון השייך לאליטה מרחביה. מאמץ קטנטן ואת כותבת יצירת מופת שתביא אותך לאליטה חדשה שתחליף את האליטה הקודמת, ובא גואל לימין (שבינינו, אף פעם אינו קיצוני, לא משתמש באלימות, אלא ימין הומניסטי, דמוקרטי ומגן על כל נדכא ופליט) מצפה להצלחתך בקוצר נשימה, אבל תזדרזי, לא נותרו לי שנים רבות לחזות בהצלחתך. נ.ב. במידה ולא תצליחי לגבור בכישרונותיהם הרבים על האליטה מרחביה, תוכלי לפנות לאלוף הפיקוד בשטחים, שיוצא אישור שאת אליטה חדשה. אם זה מצליח למכללה, זה יצליח גם לך

אל תשימי לב לפטפטנים האלה, שטועים או מטעים.את צודקת בהחלט, וכמי שיודע את העובדות, כבר אמרתי זאת בעצמי.

קרני היקרה, לא הכרתי את הפרטים ולא חשבתי לעומק על האירוע הזה עד שקראתי את המאמר הרהוט, הנקי והישיר שלך. דבריך דברי חכמים. האירוניה היא שהתוקפים את דבריך רק מחזקים אותם.

אבל בתמונה יש לך את שושנה דמארי מקבלת את פרס ישראל. וגם לא הבנתי למה זה צו פיוס, זה יותר נכון צו מלחמה. ומה שהיה בעיה בפרס ישראל זה לא הניסיון ליצור קבוצה הטרוגנית של שופטים, זה איך שזה נעשה בהנחתה מלמעלה של גורם פוליטי רב כוח --- ראש ממשלה. ובכלל, אם תבדקי את כל מקבלי הפרס בכל הקטגוריות, תמצאי שפע עמדות פוליטיות. לגבי האפליה המזרחית/יהודית, זה בהחלט צריך לטפל. אגב, זה גם מפריע לך? שאין שופטים או זוכים לא יהודים? או שהדאגה הדמוקרטית שלך מגודרת היטב?

סמי מיכאל, אלי עמיר - גדלו ברחביה או במושבה הגרמנית? מה עם יצחק נבון? מכירה? את מסיתה כמו כל הימין שאינו מסוגל לקבל דעה שונה משלו.

קשה להתעלם מההונאה המתוחכמת של השמאל האלים והמסית התוקף ללא הפוגה בכל דרך אפשרית לא רק את הימין אלא גם את כל האידאולוגיה הציונית ללא פשרות. התקשטותו המילולית הוולגרית לא נועדה אלא לכסות על דלות טיעוניו בקלישאות נבובות המנטרלות כל אפשרות לדיון מהותי באשר לביקורת ולבסוף מעמיד את עצמו לא כביריון השכונה השפל כמתבקש אלא כקדוש מעונה העולה לגרדום.

א ביום שבת, 28/02/2015 - 09:06, you are probably the greatest moron writing here. Do you have any idea how many right-wingers received the said prize_? According to you and the silly lady who wrote this trite Bolshevist manifesto, people such as Agnon or Israel Oman are communists.. Oh, and please tell me, when and where did writers such as Oz, who were critical of the Bolshevik move mad eby our prime minister, ever annul the Zionist ideology? Thank you

הכותב א׳ וקרני הזויים בצורה קיצונית. אינני יודע האם קורא אתה עיתונות ישראלית, לכן אזכיר שהגברת אלדד הייתה בעלת טור שבועי בעיתון הארץ שהיה תמיד מושא ללעג בין הקוראים. אנו מאוד מתגעגעים לאותו טור שהיה מנת בידור שבועית ממנה צחקנו לרוב.

המחברת שכחה גלוי נאות: תחושתב עלבון משפחתית העוברת מדור לדור על כך שסב המשפחה לא זכה בפרס ישראל (למרות המלצתו של ליבוביץ').

Rechavia and moshava are not only leftwing. Bentzion Natanyahu had 2 children in tlrechavia. JonathN and bibi.

לקרני מלאת הפופוליזם מדוע גברתי אינה מעלה את שמות אנשי הימין אשר זכו בפרס ישראל ?? באשר לא נעים להזכיר כי גברת נעמי שמר, מר קישון, פרופסור אומן, ומעל לכולם הסמולנית גאולה כהן כולם מעלית רחביה הסמולנית ומאידך מסתבר שמר נבון, שושנה דאמרי הפכו לאשכנזים רחמא לצילאן אבל מה לא עושים כדי להצדיק את צרות העין והטימטום