מעלית השבת של אורבך
אלישיב רייכנר

מעלית השבת של אורבך

אחד החוקים הראשונים שאורבך ניסה להעביר הוא התקנת מעלית שבת בבתי מגורים משותפים, כך, חשב אורבך, תהיה אפשרות לדתיים וחילונים לגור יחד בשכנות טובה, מבלי להתבדל. אלישיב רייכנר על יו"ר השדולה ליחסי דתיים חילונים בכנסת, השר אורי אורבך שהלך לעולמו השבוע

"זה שאני נחמד, זה לא אומר שאני גם מתון", כך היה נוהג אורי אורבך לומר, כפי שהזכיר עמית סגל בהספדו. אורי אורבך לא היה פראייר. מי שזוכר את שנותיה הראשונות של התוכנית 'המילה האחרונה', לא יוכל לשכוח את הוויכוחים הנוקבים שניהל שם עם שותפתו עירית לינור. הרבה לפני ש'הבית היהודי' אימצה את הסלוגן 'לא מתנצלים', אורבך חי את הסלוגן הזה. למרות שהמציא את הביטוי 'דתי מחמד', שמתפרש לפעמים בטעות כדתי עם רגשי נחיתות, הוא עצמו לא סבל מהתסביך הזה, ולא היסס להשמיע עמדות ברורות ונוקבות, גם כשהן לא היו פופולאריות.

אבל אורבך גם לא התלהם. הוא לא חשב שבשביל לשכנע צריכים להרים את הקול, (וגם אם היה חושב כך, לא היה לו קול שניתן להרים...). למרות שהיה אומר בחיוך שהתקשורת "אובייקטיבית לצד שמאל", הוא לא חשב שהדרך לשנות אותה היא באמצעות התקפה קשה או החרמה, אלא באמצעות עוד השתלבות ועוד הסברה. בהופעותיו התקשורתיות הרבות אי אפשר היה למצוא שנאה או תיעוב. את דרכו ללבם של מאזיניו, צופיו, קוראיו ויריביו הפוליטיים הוא סלל בהרבה חיוכים, הומור וחן.

פטירתו בעצומה של מערכת בחירות שמתנהלת בדציבלים גבוהים ובלא מעט התלהמות, מעמיקה עוד יותר את חסרונו. את אורבך אי אפשר היה לגרור לעימות קולני ואלים עם יריב פוליטי או מגיש טלוויזיה. כשנקלע לעימות כזה, הוא היה ממתין בסבלנות לסיום דברי היריב, מחייך את חיוכו הממזרי מתחת לשפם, ואז מגיב בקול דק אך בעוצמה, נחישות, וחדות, ומתבל את הכול בקורטוב של הומור וציניות.  

בצד התעקשותו על עמדותיו וזהותו הדתית והפוליטית, אורבך עסק רבות בניסיונות לחבר בין קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית. ביום בו החליט לחצות את הקווים מהתקשורת לפוליטיקה, שאלתי אותו באלו תחומים הוא מתכוון להתמקד כחבר כנסת. הוא אמר שהוא עוד צריך לארגן את מחשבותיו אבל הוא כבר יכול לומר שיחסי דתיים וחילוניים, הוא אחד הנושאים הקרובים ללבו. ובאמת, זמן קצר לאחר שנבחר הוא כבר הקים יחד עם ח"כ איתן כבל את השדולה לקשרי דתיים וחילוניים, והסביר שבמקום לדבר רק על נושאי ליבה, הגיע הזמן לעסוק יותר גם בנושאי חיבה.

באופן מאוד סמלי, אחד החוקים שהעביר אורבך בקדנציה הראשונה שלו היה חוק מעלית השבת. החוק ביקש להסדיר את התקנת מעלית השבת והשימוש בה בבניין משותף שיש בו רק מעלית אחת. הוא נועד לאפשר לאנשים דתיים ושומרי מסורת לגור בנוחות בבתים משותפים, תוך שכנות טובה ושותפות חברתית בין בני אדם. לחוק הצטרפו ח"כ איתן כבל החילוני וח"כ הרב חיים אמסלם החרדי, ובהצטרפותם חיזקו את המסר שביקש אורבך להעביר, שפרטי החוק טובים גם לחילונים וגם לדתיים.

פעולותיו של אורבך בתחום היחסים בין המגזרים השונים נבעו מתוך תפיסה שכולנו - דתיים, חילוניים וחרדים, מתגוררים כאן בבניין משותף עם מעלית אחת, וצריכים ללמוד להסתדר. זו מציאות מאתגרת שמחייבת ללמוד לחיות זה עם זה. להתפלמס, אבל לכבד. לשמור על זהותנו מבלי להתנצל, אך להכיר ולקבל את זהותו של האחר.

מאמרים נוספים מאת אלישיב רייכנר

אם הייתי יכול להוסיף עוד תכנית לתכניות הלימודים של שנת הלימודים החדשה, הייתי מוסיף תכנית להורים וקורא לה תכנית ההרגעה והאמון. כן. הורי ישראל. שתו כוס מים, ותירגעו בבקשה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.

תגובות

אבדה גדולה! יהי זיכרו ברוך!