הפסל הפסול
תומר פרסיקו

הפסל הפסול

פרשת הפסל שנותץ בתקוע מציפה בעיה רחבה בהרבה: החיים ביישוב מעורב לדתיים וחילונים, המזמנים פשרות מצד החלק שאינו שומר מצוות. אלא שלהסתיר את עולמו התרבותי של השכן שלך, פירושו לא לפגוש אותו. תומר פרסיקו על תקוע כמשל

תגובה: האישה החכמה / קרני אלדד

הפסלת אריאלה בית און הציבה פסל אישה בכיכר בהתנחלות תקוע, המוגדרת כיישוב מעורב, של דתיים וחילונים. תוך זמן קצר, מדווח חיים לוינסון, הונח ליד הפסל פתק ועליו נכתב: "לדעתי צריכים להוריד ת'פסל. זה עבודה זרה. אם לא תורידו אנחנו נשבור אותו". עוד קצת זמן עבר והאיום מומש: מישהו לקח פטיש ופגע בפסל. עשה מעשה דאעש.

הסיפור העמוק כאן אינו חוסר הסובלנות והוונדליזם של אותם קוזקים של אלוהים, אלא הצפתה של בעיה עגומה שקשורה לישובים מעורבים: פעמים רבות אין בהם קבלה אמיתית של הזהות ועולם הערכים החילוני. התושבים החילונים נדרשים "להתחשב" באופן מתמיד, להתגמש ולהתכופף, ואילו הדתיים כמובן לא יכולים לוותר על עקרונותיהם, שהרי הם מחוייבים במצוות. התפיסה היא שלחילונים ממילא אין ערכים שהם עבורם עמודי תווך מרכזיים ושאין להם תפיסת עולם מגובשת שמתוכה הם חיים – במילים אחרות, שהם עגלה ריקה. ברגע שהחילונים מתעקשים על מאפיינים שונים מהעולם שלהם, או אז מגיע הפיצוץ, שנגמר בהסתגרותם של שומרי המצוות בד' אמות של הלכה ושכנים על טהרת הדוסים.

כמובן, אין טעם לבקש פשוט לא להציב פסלים במרחב הציבורי (או לא לעשות מנגל בשבת, וכו' וכו'), שהרי בדיוק עם התופעות החילוניות האלה אמורים תושבים ביישוב משותף להתמודד. אחרת אפשר מלכתחילה לגור באחת השכונות/ התנחלויות ההומוגניות של הציבור הציוני-דתי. ישוב מעורב פירושו פתיחות לא רק לנוכחותו של האחר, אלא גם לנוכחות עולמו התרבותי ותפיסותיו. לבקש מהתושבים להיות חילונים בביתם ושומרי מצוות בצאתם שקול לבקשה ההפוכה, לא להציב חנוכייה במרחב הציבורי אם העניין מפריע למישהו. כך לא נפגשים באמת.

ברמה אידיאולוגית המקרה הזה הוא סימפטום לטרגדיה של תורת הרב קוק, דהיינו שהיא אינה מצליחה להגשים את עצמה בפועל. במקום לאפשר, על ידי פרשנות תיאולוגית מקורית שרואה בחילוניות ניצוץ אלוהי מקודש והכרחי, חיים משותפים עם אותם חילונים; במקום לחזק את הברית בין שומרי המצוות לבין "פורצי הגדרים" שבניהם, כפי שחזה הרב קוק, "עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה", נכשלים בניו הרעיוניים של הרב ובוחרים שוב ושוב בדחיית החילוניות, בהתבדלות. האתגר, כך נראה, גדול מדי.

ברמה עמוקה ורחבה אף מזו אפשר לראות את המקרה הזה כעוד עדות לקיבעון הבעייתי של היהדות ההלכתית בזמננו. זו אינה מסוגלת לקבל כלגיטימית את הקטגוריה "יהודי חילוני", שהיא בסופו של דבר ישות נפוצה למדי. אל החילוני מתייחסים כ"תינוק שנשבה", "קהל שוגג" ושאר פברוקים טכניים שנועדו לאפשר חיים משותפים אבל לא הכרה אמיתית. נדמה לי שברור שכל עוד היהדות ההלכתית לא תוכל להישיר מבט אל החילונים ולאשר את קיומם כפי שהם, היא לא תיפגש אותם באמת.

אבל גם לחילונים יש משימה חשובה שעליהם לעמוד בה: הם חייבים לוודא שהם לא במקרה באמת עגלה ריקה. חילונים רבים אינם מגבשים לעצמם עמוד שדרה ערכי, ונוהגים להסתפק במרחב המשמעות שנמתח מהקניון הקרוב ועד מקלט הטלוויזיה. אחרים יבחרו להישרך אחרי היהדות הדתית ולשאת עיניהם לרבנים בכל פעם שעולה על דעתם שאלה מוסרית או דילמה תרבותית. אלו ואלו אינם מציבים אלטרנטיבה ראויה ליהדות ההלכתית, וממילא לא מציבים מולה אתגר אמיתי, או חמור מכך, אפשרות להפרייה הדדית.

דווקא במקרה שלפנינו נראה שיש הזדמנות לאמירה שונה. האמנות, הביטוי היצירתי והאסתטי, הם יסודות תרבותיים חשובים בעולם החילוני המודרני, ואם יתעקשו תושבי תקוע החילונים על מקומו של הפסל המדובר הם יאלצו את שכניהם הדתיים להתמודד באמת עם מערך ערכי שונה משלהם, עם המפגש עם יהודים מסוג שונה, שאינם עגלה ריקה אלא נושאים מטען תרבותי משלהם. במילים אחרות, הם יאלצו את שכניהם הדתיים להתמודד עם החיים בישוב מעורב.

מאמרים נוספים מאת תומר פרסיקו

בתור רשת חברתית מתפקדת פייסבוק כסיסמוגרף המבליט בזמן אמת את נטיות ההמון.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.

תגובות

מסכימה עם האבחנה שלך לחלוטין. במקרה הספציפי הזה, וביושבי כחילונית, אין לי הערכה לאיכויות האמנותיות של הפסל, והוא בעייתי בעיני, לא בגלל חוסר צניעות וכד׳ אלא כיוון שהוא מנציח דימוי גוף בעייתי שיוצא היישר ממגזיני האופנה ובובות הברבי, שאין לי שום עניין לקדם, ובטח שלא שזה מה שייצג את תפיסת עולמי החילונית.

סליחה, אומנות היא של כולם. יש כאלה שלא מתאים להם פסלים.

הכל נכון, אבל חסרה בעיני ההתייחסות לסיבת הריחוק הזה, שמקורו אולי בעובדה שאנשים מאמינים לא יכולים לחשוב שאמונה היא דעה או אם תרצה, בחירה בצורת מחשבה, שמובילה לסט של ערכים וסדר יום וכולי. לכן, בוודאי שהיחס הוא כאל תינוקות שנשבו - כי אחרת, איך אדם מאמין יכול להסביר לעצמו למה הוא מקיים מצוות, גם כשלא מתחשק לו? איך הוא יכול לצום, אם יחשוב שאולי בעצם אין זו חובה לצום? הפער הזה מעורר שאלות - או שחייבים לקיים מצוות כי אחרת אוי ואבוי מה יקרה, או שלא חייבים. אלה שתי תפיסות שלא מתיישבות זו עם זו. מבחינה רגשית, כל ניסיון של אדם מאמין לכבד את זה שאינו מאמין, דומה בעיני לניסיון של אדם רוחני לכבד את בחירותיו של מי שמנהל את חיי הרוח שלו בין הקניון לטלוויזיה. עם יד על הלב, האם אתה חושב שהשקעת זמן ומשאבים בהרחבת הידע וחקר העולם היא שוות ערך להשקעת זמן בבידור זמין ושטחי? אפשר לאהוב ולכבד אנשים שבוחרים בכך, אבל יש מן ההתנשאות מעליהם (אלא אם אתה רלטביסט עד לשד נשמתך).

הפוסל, במומו פוסל; משמעות המילה פיסול הינה החסרה. ופסל הינו צורה שנעשתה באמצעות החסרה. אי היכולת להכיל משהו היא תוצאה של החסרונות שלנו. כי מלכתחילה, היינו יכולים להכיל כמעט הכל, לולא נתינת המשמעות לכל דבר, אם תרצו- צימצומו לתבנית המשמעות הספציפית. וזוהי משמעות פסילת דבר מהיכולת להכיל אותו. הפיכתו לפסולת, לדבר שנגרע מהעיקר. ולענייננו: כאשר אדם מתאדק באורחותיו ומצמצמם את חייו לתכנים דתיים, הוא פוסל, דהיינו גורע מהגוש הגולמי, ההיולי, שהיה בראשונה. מצמצם את עצמו ומשיל מעצמו את הפסולת שנגרעה. הן מסביבתו החיצונית, והן מסביבתו הפנימית. ההכלתית. תהליך זה, מצד אחד מצמצם אותו, ומצד שני, אמור להעצים את תכונות הצורה, הפסל שיצר בתוך עצמו, כך שיוכל להכיל תכנים רוחניים יותר, המתאימים לתבנית שפינה בתוך עצמו. לכאורה, עד עכשיו יכולת ההכלה שלו התגברה, אך באמת- לאו דווקא. תלוי בתהליך ובמשמעות הפיסול. כאשר אדם פוסל, במומו הוא פוסל. חסרונותיו, התכונות שנטבעו בתוכו, הם אלו שיקבעו עבורו מה פסול בסביבתו. אם יש משהו שנפסל, שנגרע, שהפך לפסולת מבחינתו, כאשר הוא יראה את זה מחוצה לו, זה יזכיר, ירעיד ויערער את המגרעת הזו שפסל בעצמו והוא לא יוכל אלא להתגייס ולנסות לגרוע, לפסול ולהרחיק מהמרחב הגרוע שלו. ולכן, גם אם בעיניכם זהו סך הכל פסל, המשמעות שלו פסולה בעיני מישהו, וכנראה לא לטובה. הוא אינו יכול להכילו והסיכוי שיהופכו לפסולת אמיתית כמו בתוכו, גבוהה. אפילו בתקוע.

נעצרתי מול הפיסקה הבאה בתדהמה:"אבל גם לחילונים יש משימה חשובה שעליהם לעמוד בה: הם חייבים לוודא שהם לא במקרה באמת עגלה ריקה. חילונים רבים אינם מגבשים לעצמם עמוד שדרה ערכי" פיסקה זו מציגה לראווה את היוהרה והיהירות שבהתייחסות של אנשים דתיים אל חילונים. חובה שיהיה להם עמוד שידרה ערכי? על פי אלו ערכים? אולי ערכיו של הרמב"ם שקבע כי אם אונסים ילדה גויה בת שלוש הדבר מותר? אולי את עמוד השדרה הערכי של יגאל עמיר, או ברוך גולדשטיין? אני מעדיף אנשים ישרים שהולכים לקניון ממגלגלי עיניים צבועים.

הכל טוב ויפה והעלת נושאים חשובים לדיון אבל בנושא הפסל הספציפי הזה הרחיקו לכת הרבה יותר מידי וקופצים למסקנות בגלל האופן בו התקשורת הציגה את המקרה. לא מדובר על חילונים מול דתיים. הרבה דתיים בתקוע לא ראו בפסל בעיה והיו כאלה שהתנגדו מסיבות של מנהל תקין ולא מסיבות דתיות. היו גם חילונים שהתנגדו מכל מיני סיבות. הסיפור הרבה יותר מורכב וקשור יותר לאי אמון של חלקים מהציבור בועד המנהל ולא לנושאים דתיים. התקשורת לקחה שני משפטים של שני אנשים קיצוניים והפכה את הסיפור לחילונים נגד דתיים כי זה מצטלם טוב. מי שמכיר את תקוע יודע שעל הרבה מהתושבים כאן קשה בכלל להלביש הגדרה ברורה של חילוני או דתי. ומאידך, בניגוד לישובים מעורבים אחרים, זה מקום שכאידואלוגיה מקבל אנשים גם בקצוות. החיים בתקוע מורכבים ויש חילוקי דעות שנפתרים על ידי שיח ותהליך מתמשך של למידה משותפת על איך חיים יחד, אבל הדיכוטומיה הזו של דתיים מול חילונים היא ממש זרה למקום הזה. המעשה הזה הוא מעשה של אנשים קיצוניים שלא מאפיינים בכלל את הדתיים בתקוע אם בכלל אפשר להצביע על קבוצה כזאת.

בדיוק בגלל מגלגלי עיניים צדקניים כאלה אני חוששת ממעבר לתקוע עם משפחתי. אם הישוב הולך לכיוון כזה- לא ולא...

חלוקה דיכוטומית של תושבי תקוע לדתיים וחילוניים - חוסר הבנה והיכרות של היישוב.

התגובה של טלי מאוד נכונה. נשאר לגזור ממנה את המסקנה שהיא: שאי-אפשר לחילוניים ולדתיים לגור ייחד בקרבה כזו ללא פגיעה במבעיו של אחד הצדדים. אני אדם בעל השקפה ימנית למדי ואני לחלוטין נקי מהטיה פוליטית כלפי הציבור הדתי. בניגוד לתמונה שהתקשורת מנסה לייצר אינני רואה בציבור הדתי (ברובו) סכנה לקיום מדינה חופשית. נדמה לי שאפשר להגיע להסכמה רבה למדי בין דתיים וחילונים באופן שיאפשר חברה וממשל תקינים, בכל האספקטים הרלוונטיים. אבל כשהדברים נוגעים לעיצוב הסביבה העירונית, להתנהגות בציבור, לאורחות החיים של השכנים אי-אפשר להגיע להסכמה כזו, והעיקר הוא - שזה גם לא נחוץ. השקפות עולם חילוניות והשקפת העולם הדתית הן טוטליות ולא מאפשרות פשרה בהקשר הזה. עדיפה חברה שתיתן לשני אורחות החיים להתקיים בחופשיות ותניח לפרט להחליט איזה אורח חיים הוא הרצוי לו. באמת לא ברור לי מה עוד אפשר לדרוש מ-"דו-קיום" בנוסף לכך. התוצאה המסתברת ביותר מהתעקשות על דו קיום מופלג היא, כמו שכתב מחבר המאמר, צמצום חירותם של התושבים החילוניים והפקרת עבודותיהם בידי ונדליסטים גועליים וחצופים.

הכתבה אינה אלא רישום סטראוטיפים ודעות קדומות של הכותב שלא ניסה כלל לברר את המציאות שבעיניו היא כנראה לא רלונטית לדיונים. 1. קודם כל עובדתית: הפסלת היא אשה דתית. נקודה. 2. צילום הפסל שהובא כאן , נעשה מנקודת מבט של זרזיר המרחף בשמים . אנשים ובפרט נערים מתבגרים הצופים בו כשהם עומדים על הארץ רואים זוג שדיים זקורים הקוראים תיגר על חוק המשיכה הגרויטציונית של ניוטון ! ומאידך התחושות המתרוצצות בהם מאשרות את ההשקפה של פרויד על מניעי התנהגות האדם. 3. ההתנגדות לפסל שכזה חצתה מגזרים (כשבתקוע החלוקה המגזרית אינה חד משמעית). 4. הרב קוק זצ"ל מעולם לא ראה בחילוניות " ניצוץ אלוהי מקודש והכרחי" , ומעולם לא הראה כמיהה ל"חיים משותפים עם אותם חילונים" . זו אגדה אורבנית חסרת שחר. 5. יש דתיים , וכאן זה כמובן ככה שרואים צורך לחיות ביחסי שכנות עם חילוניים. אבל זה אבסורד להגיד שאדם דתי "מסוגל לקבל כלגיטימית את הקטגוריה יהודי חילוני " . איש כזה מוכרח לא לארות כלגיטימית את המצוה "שמור את יום הדשבת לקדשו" כמות שהיא , כשלא כתובה שם תוספת "אם אתה דתי". 6. אם לא יודעים מי זה שנעפץ את הפסל או ניפצה את הפסל , אי אפשר לכתוב מה הלך לו או לה בראש. בלי לרמוז לכלום צריך לזכור שהרבה פעמים אמן מתייאש או כועס ומשחית יצירה של עצמו . היה כבר מי שעבר בספריות והשמיד עותקים של הספר של עצמו.

מהגלגלים... גם לגבי המניע זה די ברור: נואשתי מהפקקים.

אם האמונה חזקה ונכונה היא אמורה לאפשר לך להיות חזק בעולם. הכיצד יתכן שפסל עם דמות של אשה מאתגר כל כך את גבולות האמונה שלך?! כולנו מאמינים בדיוק כמוך רק בפורמט טיפה שונה זה הכל. תתמודד (:

כל כך צודק שאין לחילונים עמוד שדרה ערכי,ולכן העזור ,צריך לאמץ ולחבק אלטרנטיבה כנגד האורתודוקסים האופציות הן 3 1)הקונסרבטיבים ,סוג של מסורתיים אבל שלא שואפים להכיר בדתי האורתודוקסי כיותר אידיאלי אלא רואים בדרכם כאידיאל 2)קראים מכירים אך ורק בתנך ולא בעולם הרבנות מאמינים שלכל יהודי יש בחירה חופשית לפרש את התנך אין רב שקובע סדר יום מלכתחילה אלא חכם שמייעץ שצריך ולא מקבלים שום החמרה 3)האלטרנטיבה השפוייה חילונים אבל עם עמוד שידרה כלומר לטעון שהיהודים זה דת שהומצאה בגולה ובתנך אין יהודים יש בני ישראל שזה ישראלים וזה עם ולא דת .(ובאמת בתנך לא היו בתי כנסת וישיבות רק בית מקדש)בהצלחה לעם ישראל תחזקו את האלטרנטיבות האלא ושלום על ישראל.

"לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" (כ', ג). חומש שמות. ואין יותר מילים להוסיף.נקודה.

לפי מה שאת רושמת הפשט אז גם אסור תמונה של הרב עובדיה ,מתי שרוצים מחמירים ומתי שרוצים ומתאים נצמדים למילים כמה מתאים לדוסים יש לכם מוסר מעוות

חחח הורגת אותי הכותרת: הדתי לעולם לא יכיל את החילוני.. כאילו החילונים מכילים את הדתיים.. למה אי אפשר פשוט להתחשב בשני.. ולנסות לא לפגוע אלא להתגמש.. מתוך אהבת אחים ..

תושבי תקוע מגיבים בזעם לכתבה וטוענים שהפסלת היא בכלל דתיה. נו, אז מה אם היא דתיה? זה לא משנה את העובדה שמישהו ניתץ את הפסל מסיבות דתיות. אחרים בתגובות מצטטים פסוקים או טוענים שהפסל מנציח דימוי נשי אידאלי, או במילים אחרות -- מצדיקים את ניתוץ הפסל!!! תגובות מבישות של דתיים שנמצאים במגננה ובוחרים במתקפה כתחליף.

אולי סתם ונדליזם ? אולי האומנות לא היתה משהו ? לאאאאאאאאאאאאא - זה בטח דתיים !! אז מי המוגבל וחסר המעוף ?

שלל הדעות מגלות את ההתלבטויות הפנימיות שלי,שלכם. אמת כמה יפה אומנות ,אמת כמה יפה האישה. אפילו נכון לומר כמה מסוכנת האומנות, כמה מסוכנת האישה. יש המביטים בעקב אישה ונכשלים ויש המבינים שלחיות פירושו להתמודד. קל להיות דתי מסתיר עיניים ,קל להיות חילוני מסתיר עיניים.החיים מלאי פסלים עוד פסל בתקוע לא יוסיף.השאלה האמיתית היא מה המשמעות שנותנים לפסל.אם לא אומרים אלה אלוקיך ישראל אז אפשר את מדונה בחצר או את הרב עובדיה מסתכל ממרפסת גן עדן על מאמיניו. בקיצור סערה בכוס מים.בואו נעשה אהבה.

נעים לקרוא תגובות לא מתלהמות. כתוב בתורה,לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה. אלה כתובים גם בעשרת הדברות. ארץ ישראל תתקיים רק בשילוב עם התורה.

תמונתו של הרב עובדיה ,זה לא פסל..תמונה הכוונה לפסל עם תמונה.

כל אדם שיצרו פורץ מהסתכלות על פסלה של אישה ויהיה פסל פרוקוטיבי ככל שיהיה הינו אדם חסר אמונה באשר המאמין האמיתי בעל האמונה היהודית הפנימית הוא מעל לכל אדם ליברלי ופתוח שפסל אבן לא יעורר את יצרו אלה שחלק גדול מהטוענים לאורח חיים דתי ולאמונה הינם עטיפה חיצונית - כיפה, ציציות וכדומה בזה - לריקנות מוסרית ולנטישת חוקי המוסר שהם הבסיס ליהדות ראו את כל חובשי הכיפות ומגדלי הזקנים שהגזענות היא נר לרגליהם, שנאת הזר וגזל הזר היא משנתם היהדות היא דת שמרימה את רוחניותו של המאמין - אך לצערנו בישראל המאמינים בחלקם הגדול הם בורים ועמי ארצות

יש הרבה במה שאתה אומר.אך אתה עושה הכללות.אותך מקבלים במשפחתך,דתיים רבים פתוחים לכל וגם בתקוע מדובר בקבוצה פנטית שהגיעה לישוב בלב לא נקי ומנסה לשנות אורחות חיים ומוסכמות שניטוו במשך שנים רבות.מרבית דתיי תקוע לא כאלה וכאבו מאד את התגובות המכוערות.

אל תשכחו שאדם דתי רצח את ראש הממשלה.

ואיך היו מגיבים בתל אביב על פסל בכיכר רבין של חרדי עם טלית ותפיליו האוחז בידו את עשרת הדיברות? מאמין שתוך שעה לא היה פסל! משהו חושב שאני טועה?

ואו... זו כתבה של צו פיוס?! מורגש לי מוטה ולו בגלל ההתלהמות בכתיבה

זו לא אומנות ,גובל בקיטש. בכלל למה לפסל פסלים כל כך מגשימים ?פסלים מגשימים ?היהדות לא מהדירה את הגוף .זה שייך לאומנות גויית ששאיפתה להגיע לדיוק כפי שהוא במציאות. לאמנות צריך מסר חיובי ערכי. אין פה שום מסר כזה לבד מסתם פריצות. מה אנחנו יוון מעמידי פסלים בחוצות.בשביל זה יש מוזיאון. כנראה שעבודתה של האומנית הזו לא עומד בסטנדרט אומנותי. ?דווקא בגלל שהישוב מעורב. שהחילוני לא ישפיע בזילות כזו ,לא על חילוני ולא על דתי.

משה כתב היום: "איך היו מגיבים בתל אביב על פסל בכיכר רבין של חרדי עם טלית ותפיליו האוחז בידו את עשרת הדיברות? מאמין שתוך שעה לא היה פסל! משהו חושב שאני טועה?" אני בטוחה שאתה טועה. הצב שם פסל, כהגדרתך, בתיאום עם מי שאחראי בעיריה על הצבת פסלים, המתן לתבגובות, ואז תכתוב. נראה לי כי אתה שבוי בסטיגמה של "החילוני הברברי"... בינתיים, מעשה הבריונות נעשה בתקוע ולא בתל אביב (אינני טועהת שבתל אביב אין בריונים, מכל הסוגים והמינים והצבעים)

גם אברהם אבינו ניתץ פסלים ,בכל תולדות ישראל ניתצו פסלים שיצגו אלוהויות. פה הבעיה היא בהגשמה של אידיאל או לא כל דבר אחר ,שהתורה מצווה שלא להגשים. פן יאלילו אותו.ראה עשרת הדיברות. ישראל הוא במחשבת ישראל רוחני ולא מוגשם. ביהדות אנחנו כל הזמן עסוקים בלימוד המוסרי .מוסר לאדם מיתר אותו מן כל הבריאה.

אמרת ,שנוכחת לדעת שחיים משותפים בין דתיים לבין מי שמכנים עצמם חילונים ,הוא בלתי אפשרי. מה חושב ה'יהודי ה'חילוני' שדתי יאפשר לו להשפיע לרעה בחינוך ילדיו ובערכי המקום?רק ההיפך יכול לקרות.מי אמר שיהדות זה דמוקרטיה. ויותר מכך,רוב הישוב דתי,אז למה להכעיס.בזה יש משום אלימות דווקא. בצפת למשל,לא תראה שיהודי 'חילוני' עושה דווקא כי הוא יודע ידיעה עמוקה את גודל הכאב שחווה האיש הדתי כשאתה נוסע בשבת בשכונה שלו. ושאתה נוסע בשבת בכלל .הוא כואב על כך שעדיין לא מצאת את היהודי שבך. זו ממש גסות רוח תחשב . חוסר התחשבות יוצר מתח בישוב. וצריך לדעת איך להתנהל .בוודאי שלא בפרובוקציות-מצד חילוני.. לעניין אשה פסל- -יוצר תחושה של הבזייתה..עצם ההצבה בטעות יסודה...