לבבות בית ספר
מיכל ברגמן

החבילה הגיעה! על תכניות הלימוד של צו פיוס

חוברת ראש חודש החינוך המשותףהחבילה הגיעה! יום גשם ואני נכנסת למשרד רועדת מהקור הירושלמי שבחוץ. על השולחן ערימות של חוברות: תכניות הלימודים שלנו, אלה שכתבנו במיוחד עבור הגנים ובתי הספר של החינוך המשותף. פתאום נעשה יותר חמים ונעים. אני מדפדפת קצת, מקבלת דרישת שלום מהחודשים שקדמו להדפסה – חודשים של עבודה מאומצת של צוות כותבות יצירתי ומסור, שכתב חוברת אחר חוברת – חשב, שאל, אסף רעיונות, תכנן, שיפר, תיקן, בדק, התייעץ, חיפש, יגע - ומצא.

למה צריך את זה?

"יש המון חומרי לימוד!" - כשהתחלנו בעבודת האיסוף והכתיבה, היו שאמרו לנו שיש כבר המון חומרי לימוד וחוברות ודפי עבודה באינטרנט; לכן, כל מה שמורה או גננת צריכות לעשות, זה לפתוח את המחשב וים של מידע יגיע אליהן, יעורר בהן השראה ויבנה עבורן תכניות לימוד לתפארת. כך היה שנים: מה לא בסדר?

אבל אנחנו בחינוך המשותף של צו פיוס חשבנו, שבכל זאת יש כאן צורך גדול: וגם, התמונה קצת יותר מורכבת; ולו רק בגלל שעובדות ההוראה עמוסות כל כך שלצפות שכל אחת תמציא את הגלגל זו בקשה מוגזמת; בנוסף סברנו, שאין סיבה להמציא בכל שנה את אותם הגלגלים מחדש. אפשר בהחלט ללמוד זו מזו, לאסוף תוצרים ורעיונות מהשטח, להציע פעילויות קיימות ולהעצים את הקיים בהצעות נוספות – מדויקות ועשירות יותר. כאלה שמתאימות במיוחד לחינוך המשותף.

הדבר העיקרי ששאפנו אליו היה, למקד ולזקק: מהו חינוך משותף? אלו עקרונות חינוכיים עומדים בבסיסו? שאלת השאלות – האתגר הגדול מכולם היה -  איך מתרגמים עקרונות לחינוך משמעותי? מה גורם לעיקרון חינוכי חשוב ככל שיהיה, להפוך לתכנית חינוכית משמעותית עבור ילדי הגן וכיתות היסוד?

כבר בתחילת העבודה, הלך והתחוור לנו הפער בין לדבר לבין לכתוב. הדוגמה הבולטת ביותר נוגעת לחלוקה לקבוצות – קבוצת התפילה קבוצת המפגש: קבוצת התפילה פותחת את הבוקר בתפילה ולימוד הלכה והעמקה במקורות. קבוצת המפגש פותחת את הבוקר בשיח, יצירה ולימוד הנוגע לתרבות ישראל ולמקורות השראה וידע מתרבויות העולם.
כהורים בחינוך המשותף וככאלה שזה המקצוע שלהם, היה לנו די ברור מהי קבוצת התפילה ומהי קבוצת המפגש. בכל זאת, כשבאנו לכתוב על הנושא, התברר לנו שבחירת תכנים לשתי הקבוצות, והיכולת לנמק מדוע נבחרו דווקא תכנים אלה לכל אחת מהקבוצות ומדוע יהיו נושאים מסוימים שילמדו במשותף – היא מלאכה לא פשוטה בכלל.

מה רצינו שיקרה?

היו לנו כמה מטרות בכתיבת תכניות הלימודים שלנו: המטרה הראשונה הייתה לעזור לגננות, למורות ולמנחות צו פיוס לבסס תוכן ראשוני לחינוך המשותף. נכון, כל מורה אמנם יכולה לשבת עד לשעות הלילה המאוחרות ולחפש חומרים ברשת, אבל אפשר להבין שזה לא רציני: דרושה תכנית, כיוונים חינוכיים שמתאימים ומותאמים לחינוך המשותף. כמי שעוסקת בכתיבת תכניות אני יודעת שהרשת היא אוקיינוס של ידע אבל אוקיינוס, כידוע, הוא עצום – הגלים גבוהים ולא כל כך למצוא בו את הדרך...

אז דבר ראשון שרצינו להשיג זה לעזור למורה ולגננת בצעדיה הראשונים בחינוך המשותף – לתת כיוון, הצעות לפעילות ולשיעורים, לתת תמיכה והשראה.  חשבנו, שכל גננת ומורה תבחר מתוך עושר ההצעות מה מתאים לה ולילדים שהיא עובדת איתם, מה מתאים למפגשי הבוקר ומה לשיעור פרונטאלי. לכן לא יצרנו מערכים "סגורים" אלא הצעות הקשורות זו לזו – שרשרת של הצעות מפורטות  שאפשר  להוסיף לה חוליות חדשות ולהוריד חוליות אחרות.

דבר נוסף שראינו לנגד עינינו היה, איסוף הפירות של החינוך המשותף: כל כך הרבה הצעות, פעילויות ותכניות נעשו, ולמי היה זמן לאסוף את כל הפירות האלה לסל אחד? אז כאן נכנסנו לתמונה, ובתכניות הכתובות אספנו הצעות מהשטח – מהמנחות שלנו שהן נשות שטח וותיקות בחינוך המשותף, מתכניות שפותחו בביה"ס "קשת" בירושלים ומתכניות כאלה ואחרות שהגיעו לידינו.

ומה קורה?

זה עובד! - בכל פעם שאנו, הכותבות, נפגשות עם הגננות והמורות בשטח עולים אותם הקולות: זה עוזר, זה עוזר מאוד, מתי יוצאת החוברת הבאה...? אחרי שנתיים אפשר לראות תוצאות: תכניות הלימוד הכתובות יחד עם ההנחיה של המנחות שלנו הן הקרקע שמאפשרת לצוותים החינוכיים לפרוש כנפיים ולעוף גבוה: אנחנו פוגשים יותר ויותר תכניות שמתפתחות בשטח, התאמות, הוספות ובעיקר בחירה מושכלת: הגננות והמורות בוחרות מה מתאים מתוך מחשבה חינוכית המתאימה בין הכתוב לבין השטח. המרגש ביותר הוא לראות את הפרשנות היצירתית של התכניות בגנים ובכיתות...

על מה כתבנו?

כתבנו 16 חוברות על חגים ומועדים: התמודדנו, למשל, עם אתגר הכתיבה על יום כיפור בחינוך משותף – יום בעל צביון דתי  של קדושה. כתבנו על יום השואה בגילאים צעירים,  על פורים וחודש אדר- מהי שמחה של ממש, מה מתאים ומה מפחיד ילדים צעירים בחג הפורים, ועוד.

דוגמה לפעילויות לראש השנה תוכלו למצוא כאן, וכך גם את חוברת יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות – במלואה.

כתבנו גם על עקרונות החינוך המשותף, על הבניית פעילויות לקבוצת המפגש, על תפילה – מהו חינוך לתפילה, איך משיגים אותו והצעות רבות לפעילויות לפני, אחרי וסביב נושאי התפילה. כתבנו תכנית למפגשי בוקר לקבוצת המפגש – תכנית חווייתית של מפגש עם מיטב המשוררים שכתבו לילדים. כתבנו תכניות בתרבות ישראל, בהלכה ובמשנה. כתבנו על פרשת השבוע , על תרבות וידע עולם ועוד...

חוברות החינוך המשותף

וזהו... נגמר?

ממש לא.. הילדים גדלים ומורות נוספות צריכות תכניות. עוד לא אמרנו מילה על חג הסיגד למשל, ועל נושאים רבים שזקוקים למענה. אז כן, כמו שתיארה לאה גולדברג בשירי סוף הדרך שלה – הדרך ארכה, לעתים הייתה קשה אבל היא דרך יפה עד למאוד. ברגעים של פתיחת שנת לימודים ושנה חדשה אנחנו, הכותבות והמנחות, עוצרות לרגע, כמו הזקן שיושב לנוח בשיר "הדרך" של לאה גולדברג:

"צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
- הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?"

והדרך עודנה נמשכת...
דרך צלחה לכולנו.