משחקים מסוכנים
עדי רובינשטיין

משחקים מסוכנים

בזה אחר זה הגיעו טלפונים מהורים מודאגים המבטלים את השתתפות בנם במשחק מול קבוצה ערבית, ליגת צו פיוס שמחה על כל משחק כזה, שמשלב כוחות ערבים יהודים, אבל המצב שמח פחות. עדי רובינשטיין אוהד כדורגל מושבע ומודאג

ביום שישי בבוקר, התקשר האבא המודאג הראשון. בנו משחק כדורגל באחת מקבוצות "צו פיוס" והקבוצה אמורה לשחק בכפר ערבי סמוך במסגרת הליגה המקומית. "אם זה היה הילד שלך, היית מוכן שהוא יסע לשחק בכפר ערבי בימים כאלה?" שאל, ספק דואג ספק נבוך בשאלה שלו. "איזו שאלה" עניתי נחרצות. "מה אשמים הילדים? ספורט זה ספורט. אם ליגות הילדים ייפגעו אז מה יש לנו לחפש כאן בכלל?".

איני יודע מאיפה לקחתי את התשובה החד משמעית הזו. אולי מתוך ניסיון להרגיע את עצמי, אולי בגלל השילוב הזה של ספורט וילדים, שחייב להישאר טהור, כדי שאנחנו, המבוגרים נוכל להמשיך ולמצוא את מפלטנו בספורט. "אבל הוא ילד דתי אתה יודע, בכל זאת. מדובר בחוויה לא הכי נעימה בשאר ימות השנה אז עכשיו?". היה נדמה לי שאני מאבד את סבלנותי, חוויה לא נעימה? על מה הוא מדבר לכל הרוחות. אבל שתקתי, אמרתי לו שישלח את הילד כי כך צריך לנהוג.

לאחר כמה שעות, התקשר חבר נוסף. "תגיד, אתה מבין בספורט. יש לנו מחר על הבוקר נסיעה למשחק אצל הערבים. מה עושים? נראה לך שהמשחקים יבוטלו? נראה לך שיתנו לילדים שלנו לשחק אצל הילדים שלהם? אמא שלו פה עושה לי את המוות ולא מוכנה שאני אשחרר אותו למשחק. היא התקשה לכל ההורים וביקשה מהם לבטל את הנסיעה".  אמרתי לו שזו הפעם השנייה בבוקר אחד שמתקשרים אליי עם השאלה הזו. "כדאי להישאר בבית עד שהעניינים ירגעו? איך אפשר לשחק כדורגל במתח כזה?".

בסוף הילדים נסעו לשחק כדורגל. הם פגשו שם הורים מתוחים בדיוק כמוהם, הם פגשו שם ילדים שמאד רוצים לשחק כדורגל ומאד רוצים לנצח בדיוק כמוהם.  ההורים יספרו אחר כך שהמשחקים היו מתוחים יותר מתמיד, וכל תיקול או מריבה סטנדרטית איימו להפוך את העניין לחם יותר. אבל דווקא בשל כך, מתוך ההבנה שהספורט יכול לשמש גשר לא רע, ומתוך הבנה שבנבחרת ישראל יהיו בשנים הקרובות בהרכב הראשון מספר שווה של יהודים וערבים, המאמנים לקחו על עצמם את האחריות ודאגו לצנן בזריזות כל אפשרות להתלקחות.

"אנחנו משלים את עצמנו" התקשר אחד האבות. "כמה זמן זה יימשך ככה? בסופו של דבר ייאלצו לבטל את המשחקים. ככל שהמצב מחמיר ככה אתה תראה שיותר ויותר הורים פשוט יוותרו על העניין הזה. כן זה עבר בסדר, הילדים נהנו אבל מה שווה כל המתח הזה בשביל משחק כדורגל של ילדים?"

בשלב מסויים היו ברור לי שאני לא יכול לספק יותר תשובות טובות. הוודאות הרי לא באמת קיימת בחיינו. מה שנכון לעכשיו, לא רלוונטי לפעם הבאה בה ייפגשו הילדים לשחק כדורגל. ורק שאלה אחת עולה, לאן אנחנו באמת צועדים מכאן, אם בשלב מסויים יבוטלו המשחקים בליגות הילדים שלנו? איזה מן עתיד אנחנו מעניקים להם יותר מאשר לנו. אין דבר תמים יותר מילדים שמשחקים כדורגל ללא הבדל של גזע, צבע, דת או מין. אם ניקח להם את זה, מה כבר נוכל להשאיר להם?

מאמרים נוספים מאת עדי רובינשטיין

" …על בית הספר להשיג יותר מאשר להימנע מלדחוף את תלמידיו להתאבדות.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.