בין עתניאל לפריז
עדי רובינשטיין

בין עתניאל לפריז

עם כל הרצון לחיפוש אחר השקט שבוודאי יגיע, עתה כשהעולם המערבי הכריז מלחמה על האיסלם הקיצוני יתאפשר לנו גם בדק בית קטן, כי בסופו של דבר גם אם אנחנו נזכה לשקט המיוחל תמיד נשאר עם עצמנו ועם הצרות שלנו בתוך תוכנו

ביום שישי בערב, רגע לפני שהעולם עבר להתעסק כל כולו בהכרזת המלחמה בצרפת, נרצחו יעקב ונתנאל ליטמן זיכרונם לברכה סמוך לעתניאל. גם אם לא הצטיינתם בשיעורי תנ"ך, השם עתניאל בכל זאת מזכיר נשכחות. הפסוק "ותשקוט הארץ 40 שנה"  נכתב שלוש פעמים לאורך ספר שופטים. הראשון מתייחס לעתניאל בן קנז שהעניק לבני עמו 40 שנה של שקט. לוחם אמיץ, האיש שהחזיר את האמונה לעם שאיבד לרגע את דרכו ובעיקר כאמור, הציל את העם מידי אויב מר, מלך ארם נהריים, כושן רשעתיים. אם להאמין לראשי העולם המערבי הם הולכים עתה למהלך: "שיביא למלחמה גלובלית שתוביל לשקט ארוך ולהעילמות המדינה האיסלאמית".

 

הדיונים ברשתות הוירטואליות עסקו כמובן בכך שכשנרצחים שני בני אדם במזרח התיכון זה בקושי מגיע לחדשות אפילו בישראל עצמה, הדעת הציבורית כבר התרגלה (כמה טראגי) לסיטואציות הללו. בסחר מכר של עולם המוות התקשורתי, מטוס עמוס באזרחים רוסים שמופל באמצע היום על ידי טיל שווה יותר משני בני משפחה שבסך הכל נסעו לאחד הרגעים המשמחים בחייהם ונקצרו מבלי שבכלל הספיקו להגיע לרגע המשמח. אבל גם המטוס ההוא העמוס ב-224 אזרחים שווה פחות מ-129 שנטבחו בעיר האורות. c'est la vie.

כולם הסכימו לצערם שרצח במועדון רוק גדול בבירת התרבות של אירופה, זה כבר משהו ששווה להאיר לכבודו גם בניינים כעורים (כמו בניין עיריית תל אביב) וכעורים פחות ( גראונד זירו לדוגמא) בצבעי כחול-לבן- אדום. אבל התחושה היא שיש משהו משותף בין הטרגדיות הללו, מלבד התוצאות הנוראיות, מלבד האויב הברור בשני המקרים כאן ובאירופה. המשותף הוא שהפעם רבים ואני בתוכם, מאמינים שאנחנו נמצאים בסיטואציה ממנה התוצאה חייבת להיות ותשקוט הארץ והיבשת 40 שנה או שהכל יילך לאבדון.

 

את התמימות הרי איבדנו מזמן, עכשיו נשאלת השאלה האם גם אזרחי העולם הנאור נמצאים באותו הלך נפש.

 

ועם זאת עם כל הרצון לחיפוש אחר השקט שבוודאי יגיע, עתה כשהעולם המערבי הכריז מלחמה על האיסלם הקיצוני יתאפשר לנו גם בדק בית קטן, כי בסופו של דבר גם אם אנחנו נזכה לשקט המיוחל תמיד נשאר עם עצמנו ועם הצרות שלנו בתוך תוכנו (ותבחרו אתם את הגבולות שלכם על פי הדעה הפוליטית בה בחרתם): כי עם הגזענות, עם השמחה לאיד המטופשת על מה שהתחולל בצרפת או בכל מקום אחר שהוא לא אנחנו, עם חוסר הסובלנות והאלימות הבולטת כל כך בחברה שלנו מבלי שום קשר לאויבנו, אנחנו תקועים כאן לעוד הרבה שנים.

אם באמת ישקוט העולם המערבי ומדינת ישראל בתוכו במשך 40 השנה הקרובות, אולי שייגמר השקט הזה (והוא ייגמר כי זה טבעה של האנושות) נוכל לחזור אל תוך הרעש הגדול כשאנחנו יודעים שבנינו בשנים הללו דור של אנשים טובים יותר וכאלו שידעו לשמור על הארץ הזו הרבה אחרי, שאנחנו כבר לא נהיה כאן כדי להזהיר ולכוון.

 

מאמרים נוספים מאת עדי רובינשטיין

" …על בית הספר להשיג יותר מאשר להימנע מלדחוף את תלמידיו להתאבדות.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.