אנשי הגשם
עדי רובינשטיין

אנשי הגשם

עדי רובינשטיין לקח את הפרויקט שלנו כפשוטו והוא כותב על ימי השמש הקופחת והחורף המלטף בישראל

אני סובל מהשמש. סובל באמת. יולי ואוגוסט הם החודשים השנואים עליי בשנה. המרדף שלי אחר הצל הוא העבודה העיקרית שלי בפיסת הזמן הקלנדרית הזו.  אני עוקב אחר צל בכל האספקטים שיש לצל: הנפשיים, הרוחניים, באומנות, באדרכילות בתרבות- רק לאחרונה הוקדשה תערוכה שלמה לנושא הצל בישראל וכמובן שביקרתי בה יותר מפעם אחת. ישראל היא אולי המדינה הכי לא מוצלת במזרח התיכון ואת התוצאות וההשפעות של העניין ניתן לראות בכל יום לאורך חיינו אפילו ברמה הבריאותית.

במשך שנים רבות חיפשתי אנשים שחווים כמוני את הסבל הזה. לשמחתי  מצאתי רבים ששותפים לכך ואף עושים זאת בטרם נולדתי ואני בסך הכל רק ממשיך לשאת את הלפיד. אחד מהם לדוגמא היה אריק אינשטיין ז"ל, שתיכנן את מסלולי ההליכה שלו על פי הרחובות המוצלים באיזור אליו היה צריך להגיע. חבריו לאותה העת אף סיפרו לי, שהמהדרין אף היו מתכננים  בשנות השמונים של המאה הקודמת את המסלולים שלהם על פי סניפי הבנקים הפזורים ברחובות- וזאת מתוך כוונה להיכנס אליהם, לספוג מעט מזגן מקרר ולהמשיך הלאה אל המסלולים המוצלים. המרדף שלי אחר הצל מאפיין את הקיץ הישראלי עבורי, הרבה יותר מים, פירות או שאר קלישאות ארץ ישראליות.

את האור שלי אני מעדיף בחורף. כזה שעוצמתו חלשה, כזה שמאפשר לדמיין שאני לא באמת כאן. באותם ימים ספורים בשנה המדינה הניבטת מחלוני היא שונה, כזו שהחורף בה הוא אמיתי וממושך וקר ובעיקר אפור שלא לומר חשוך. אני מרגיש שהאור החלש מקל על עיניי, על שהותי במקום הזה ובעיקר על מי שאני. איני חש געגוע לקיץ ואוהב את האור בדיוק בעוצמה הזו. כמה קצר, ככה ענוג.  נדמה שערים מודרניות תוכננו קודם כל כדי להצטייר  יפה יותר בחורף  ואם כבר מגיע מקור כלשהו של אור, הרי שהוא   שנופל עליהן מאיר אותן באור יקרות אשר היחודיות שלו לעולם לא יכולה לבוא לידי ביטוי בקיץ  אולי זו הסיבה, שחנוכה היה ונשאר החג הכי חורפי.

מאמרים נוספים מאת עדי רובינשטיין

" …על בית הספר להשיג יותר מאשר להימנע מלדחוף את תלמידיו להתאבדות.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.