שירת הנוער
עינת ברזילי

שירת הנוער

הנעורים הם אור והזקנה היא צל, אבל זה לא חייב להיות ככה. אם נשכיל לטפח ולהשקיע בשכבת הגיל המבוגרת, הסבלנות והתבונה יהיו נחלת כולנו

אור: הגיל הזה, 18 וחצי בערך, כשהתיכון מסתיים ב"אולי עוד קיץ אנחנו ניפגש" והקיץ חם ועסיסי ומהביל, הוא הגיל שבו יותר ויותר בני נוער ישראלים מחליטים לעצור את הגרף הלינארי של חייהם, ללכת לשנת שירות, או למכינה קדם צבאית, או למדרשה ליהדות. השנה הזו, קצרה ודחוסה, שבה הם תורמים ונתרמים, לומדים, מתעצבים, מעמיקים, חורשים את הארץ, יוצאים מאזור הנוחות שלהם, היא דבר ייחודי בעולם, ייחודי לנו. לבני הנוער שלנו. ובגיל הזה, הם באמת מופצים אור. אם אתם רוצים שלבכם יתרחב, סעו לעין פרת, לגולן, לבית ישראל, לגוש עציון, לשדרות, ופגשו את בני הנוער הללו, קורנים וזוהרים מרצון טוב, וירחב ליבכם.

צל: הגיל הזה, 81 בערך, כשהחלק הארי של החיים כבר מאחור, ומה שהשגת חרוט בכל תו מתווי פניך, התלאות והברכות. ואתה עכשיו זקוק ועייף אבל הרבה יותר סלחן. מבין את משוגות האנושות ומצפה להכרה על מה שנתת לעולם עד עתה. מה שהענקת לקהילה. לחברה. למדינה. ואז היא אדישה. מפנה עורף. מתנכרת. תעלמת. לא מרוע לב. מחוסר זמן, מכוח האינרציה שלוקחת אותה הלאה, בלי להעצר. במקום הזה אליו נגיע כולנו בעזרת השם, היו צריכים לפרוח סוכות גפנים ובהם קשישים יושבים ובחיקם נכדים, ואין להם דאגות פרנסה או מחסור בתרופות, כי המדינה לוקחת עליהם אחריות. שמה אותם בראש סדר העדיפויות שלה. מפנקת אותם. היה אדם אחד שידע לעשות את זה, גם בשמו היה אור, אורי אורבך זז"ל. ועכשיו כשהוא איננו, מי יחבק את הזקנים?

מאמרים נוספים מאת עינת ברזילי
שירת העשבים ושיר השותלים - כך הפך טו בשבט לחג הכי צו פיוסי בשנה
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.