אבא בחינוך המשותף: "היו קשיים אך לא ויתרתי והאמנתי בשינוי"

אבא בחינוך המשותף: "היו קשיים אך לא ויתרתי והאמנתי בשינוי"

הורים אחרים מרימים גבה, המכשולים הבירוקרטיים רבים, אבל ערן ולי המהווים חלק משמעותי בצוות ההקמה של בית הספר 'קשת התקווה' באליקים, יודעים שהם חלוצי חינוך. על התהליך, על המהמורות בדרך, על ההתמודדות עם משרד החינוך, שיחה פתוחה עם הורים בחינוך משלב

נפגשנו לראיון זוגי עם ערן דוד, בן המושב אליקים המתגורר בו עד היום, יו"ר ועד הורים בית ספר "קשת התקווה" באליקים.

ועם לי ואן- ספיר המתגורר עם משפחתו בקיבוץ גלעד.

ספרו לנו קצת על עצמכם ומשפחתכם.

לי: אנחנו משפחה בת שלושה ילדים ושני הורים. בר (8) אילון (6) ינאי (2).

אני גדלתי בקיבוץ גלעד, עברתי לירושלים, שם פגשתי את ירדן ויחד עברנו לשיקגו לשליחות חינוכית ציונית.

חזרנו לקיבוץ לפני כ-6 שנים. שנינו עסקנו בחינוך ואני עוסק עד היום כמורה בבית ספר דמוקרטי בנהלל.

הילדים הגדולים לומדים בבית הספר "קשת" באליקים, אילון בכיתה א' ובר בכיתה ג'.

ערן: בן 41, נשוי + שלושה ילדים: נועה בת 16, רותם בת 11, וזיו בן ה-7. מנהלים אורח חיים דתי ציוני. רק זיו נמצא במסגרת החינוך המשותף בבי"ס קשת התקווה באליקים.

מה הביא כל אחד מכם להצטרף להקמת בית ספר משותף?

לי:  גדלתי מאוד רחוק מהיהדות אבל לאורך עבודתי בחינוך הכרתי יותר והתחברתי  ליהדות החילונית שלי.

כאשר עמלנו על הקמת בית הספר הבנתי שהוא נותן לי מענה שמחבר את החילוניות שלי עם חינוך טוב וממלכתי יחד עם יחס אישי ובית ספר אינטימי שיוצא מהבועה הקיבוצית ומפגיש את ילדי עם מגוון של אוכלוסיות וגוונים אנושיים.

ערן: אהבתי את רעיון השילוב. בסך הכל כולנו יהודים עם דת אחת.

האם הייתם שותפים ליוזמה? מה חשבתם בתחילת הדרך?

ערן: הייתי שותף מתחילת הדרך לחשיבה וליוזמה.

היו המון חששות  ופחדים מהשינוי אך לא ויתרתי והאמנתי בשינוי. האמונה החזקה הובילה להצלחת המהלך. ניתן לראות כבר עכשיו שיש תוצאות טובות למהלך.

חשוב לי לומר להורים שנמצאים בתהליך במקומות אחרים: זוהי הזדמנות. הזדמנות לקחת חלק בבניית בית ספר כפי שראיתם בחלומכם. הזדמנות ליצור עבור ילדיכם מסגרת טובה יותר, עוטפת יותר.

לי: בתחילת הדרך הייתי פרויקטור של תהליך החיבור בין הקיבוצים החילוניים ובית הספר. תוך כדי התהליך עלתה בנו האפשרות להכניס את ביתנו הגדולה למחזור הראשון של בית הספר. וכך גם עשינו.

בפרספקטיבה של שנתיים מיום הקמת בית הספר, מה יש לכם לומר על המסע הארוך- משלבי ההקמה ועד היום כשהוא מצליח וצומח?

לי: המסע עד כאן לא היה פשוט.

להיות היחידים מקיבוצינו שהולכים לבית ספר אחר גרר אחריו הרבה דעות קדומות והרבה הערות לא נעימות גם לנו וגם לילדינו.

לעומת זאת העבודה ההורית על יצירת קהילה בית ספרית של הורים פעילים הייתה מהנה ונעימה, מלאה במפגשים עם אנשים מדהימים ומחויבים.

ערן: העבודה הקשה, ההתמדה והאמונה השתלמו. המסע עוד לא תם ויש למידה מתמדת.

מנסיון של שנתיים וחצי אני יכול לומר על ההתמודדות של שתי הקהילות (הדתית והחילונית) שהיא יותר התמודדות של ההורים מאשר של הילדים. חשוב לשמור על הכבוד ועל שיח פתוח ומכבד כי אנחנו באים ליצור משהו ביחד ולא רוצים לפגוע זה בזה, יש לנו מטרה אחת.

האם ייחודו של הבית ספר מחלחל לחיי היום-יום? האם תוכלו לשתף בסיפור לדוגמה?

לי: הילדים שלנו יודעים היום הרבה יותר על היהדות.

הם יודעים שירים שחבריהם אינם יודעים, יש להם עולם של ערכים שחבריהם בקיבוץ אינם בבית הספר לא מכירים בכלל את שמם.

יום אחד נפגשו כמה בנות מהקיבוץ שהולכות לבית הספר "קשת" ביחד יצאו לשחק והתחילו לשיר את ברכת המזון כמו שיר ילדים.

ערן: עוד לא ניתן להגיד בוודאות כי השילוב מחלחל גם לחיי היומיום.

מצד שני, יש התארחויות של ילדים אחר הצהריים בבתים אחד אצל השני.

למשל, בנר ראשון של חנוכה האחרון ילדי הכיתה של בני-זיו התארחו זה אצל זה להדלקת נרות. אצלנו התארחו שלושה מחבריו החילונים של זיו והיה כיף ונחמד. הם מרגישים בנוח ובטבעיות זה עם זה והציצית והכיפה של זיו לא מהווים מכשול בחברות שלו עם ילדים שגדלים בבית שונה מאד משלו.

האם זה שונה מהדרך בה אתה גדלת?

ערן: לא, הקהילה בה אני חי היא קהילה משלבת דתיים וחילוניים.

אני בן המושב אליקים, תמיד היו במשפחה שלי קרובי משפחה דתיים וקרובי משפחה חילוניים, וככה גדלתי. אני חושב שזו הדרך הנכונה לעם ישראל- להכיר זה את זה ולגדול יחד.

לי: שונה מאוד, אני לא הכרתי את היהדות לפני שהגעתי לצבא.

לא היה לי מושג מה הם הערכים שעליהם גדלתי עד שלא יכולתי להשוות אותם לערכים של אחרים. אני גם גדלתי בבועה קיבוצית קטנה שרק תנועת הנוער אפשרה לי לצאת ממנה לפעמים.

 

מאמרים נוספים מאת מירב הנקין

 

מסיבת סידור בסימן שאלה

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.