"אני זוכה ללמוד וללמד גננות"
צו פיוס

"אני זוכה ללמוד וללמד גננות"

צו פיוס, 18.1.2016

הפנים שמאחורי צוות החינוך המשותף - כתבה נוספת בסדרה

ספרי לנו על עצמך, ואיך הגעת לעסוק בחינוך?

נולדתי בארה"ב למשפחה ציונית דתית שחזרה בתשובה. בגיל שבע ההורים שלי החליטו לעלות לישראל ולממש את החלום הציוני. בהתחלה גרנו במרכז קליטה בנתניה ולאחר מכן עברנו לרחובות. אבי שירת בחיל האוויר הישראלי ואמי עבדה בעבודה סוציאלית. שרתתי בנחל תורני ששילב שירות רגיל ובנוסף שנת לימוד במדרשת עין הנצי"ב.

לאחר הצבא למדתי באוניברסיטה חינוך וספרות אנגלית ושם פגשתי את בעלי שהיה אז סטודנט לביולוגיה.

לאחר החתונה עברנו לגור בישוב בית חורון- ישוב מעורב  דתיים וחילוניים.

השלמתי את לימודי בחפ"ן, חינוך פתוח ניסויי ומאז אני עובדת בגן קשת, שבע-עשרה שנים. יש לנו חמישה  ילדים אשר לומדים בבית ספר היסודי של הישוב, שהוא בית ספר מעורב, ובבתי ספר בירושלים.

מה את עושה ומה את אוהבת בעבודה שלך כמנחה?

כמנחה בגנים משלבים אני זוכה להכיר, לחוות, ללמוד וללמד גננות ייחודיות  מניסיוני כגננת בגן משותף כבר שבע-עשרה שנה.

מהי מנחת גנים?

אני נפגשת  בקביעות עם גננות בגני החינוך המשותף של צו פיוס. שומעת מהן על המתרחש בגן, אתגרים שהן מתמודדות איתם, תכניות לפתח. אנו בודקות מה מתאים לגן מתוך תכניות הלימוד שלנו, ומה מתאים להן כגננות. מלווה אותן לאורך הדרך בהתלבטויות, קשיים והצלחות.

למרות שכל הגנים הם משלבים, לכל גן יש את האופי המיוחד רק לו כתוצאה ממיקום הגן, אוכלוסיית ההורים והילדים וכמובן האופי המיוחד של הגננות עצמן והצוותים שלהן. אני אוהבת לנסוע ברחבי הארץ ולראות את הדומה והשונה בגנים.

מהו החלום / חלומות שלך לחינוך המשותף?

ה"חלום" שלי בקשר לחינוך המשלב הוא שהגננות שהקימו גנים משלבים ועובדות כל כך קשה יקבלו את ההערכה שמגיעה להן לא רק מצו פיוס, אלא גם מגורמים רשמיים.

שתהיה הכרה בגנים הללו ובערך שלהם. הייתי שמחה שהגננות עצמן יוכלו להדריך את הגנים החדשים שנפתחים בכל שנה ברחבי הארץ.

את כבר הרבה שנים גננת בגן 'קשת ירושלים'. ספרי לנו על התהליכים והתמורות שעברו על המסגרת הזו במהלך השנים

קשת זו קהילה תומכת, לומדת, מזינה ומעשירה את כל השותפים לה.

בית ספר קשת עבר שינויים רבים במשך השנים. החלפת מנהלת בית הספר, צוות המורים וכמובן הילדים ומשפחותיהם. גם דרישות הפיקוח משתנות עם השנים.  אני רואה כל יום מחדש בקשת בית ספר אשר מאפשר מקום מפגש לילדים, הורים ומורים אשר יש להם הרבה מן המשותף לצד גיוון ושוני בהשקפתם האמונית.

ספרי לנו אנקדוטה הזכורה לך במיוחד מהעבודה בחינוך המשותף.

בקשת יש שני גנים מקבילים גן שרית- הגן שלי, וגן נעמה- של המקבילה שלי.

ילדה אחת מהגן של נעמה שאלה את אמא שלה אם מותר לה לאכול גלידה או שהיא עדיין בשרית אחרי שאכלה שניצל לארוחת צהרים. אמא שלה התבדחה ואמרה: את לא בשרית את בנעמה.... הילדים הגדולים התחילו לצחוק אך לקח זמן עד שהילדה הבינה את הבדיחה...

ולסיום- משהו חשוב נוסף שאת רוצה להוסיף...

מפגש בין דתיים וחילוניים הינו חלק מהוויה הישראלית הכללית ושלי באופן אישי.

במשפחה המורחבת שלי ושל בעלי יש סבים וסבתות, דודים, בני דודים אשר חלקם מנהלים אורח חיים דתי וחלקם לא. בישוב שלנו גם כן יש שכנים וחברים טובים אשר חלקם אינם דתיים וחלקם דתיים.

אני מוצאת את מקומי בקשת ובצו פיוס באופן טבעי. אחד התחביבים האהובים עלי היא נגינה בגיטרה דבר המלווה אותי לאורך השנים. הגיטרה היא כלי המקשר אנשים מעולמות שונים סביב אהבה משותפת- שירה. דבר זה מתבטא במפגשי הבוקר, ימי הולדת, קבלת שבת וראש חודש.

יש הרבה משותף לכולנו, אצלי הדבר מתבטא בשירים ומוסיקה מהעולם החילוני, דתי, מסורתי, מזרחי ואשכנזי גם יחד, כך נוצר פסיפס מעניין וייחודי.