במרכז הרחבה

במרכז הרחבה

3.2.2016

שלמה פיוטרקובסקי צופה שהרחבה החדשה בכותל תהיה מיותמת רוב ימות השנה, ועדיין, זו החלטה טובה בעיניו שמאפשרת לקהלים קונסרבטיביים ורפורמים להרגיש בנוח

אם תרשו לי להתחיל מהסוף, אז השורה התחתונה היא חיובית. פשרת הרחבה המשותפת בכותל אולי לא לגמרי נראית לי, זו בהחלט התוצאה הטובה בנסיבות הקיימות, ולכן צריך לברך על הפשרה.

ועכשיו ברשותכם להתחלה. בשבתי ברגע זה על תקן גד החוזה אני מרשה לעצמי לנפק כאן תחזית, ואתם מוזמנים לבחון אותה בעוד שנתיים, שלוש או ארבע. הרחבה החדשה לא עומדת להפוך ללהיט היסטרי. כן, מידי פעם תתקיים שם חגיגת בר-מצווה, פעם בכמה חודשים מנהיג רפורמי או קונסרבטיבי חשוב מארה"ב יבוא לשם להתפלל, אבל בימים רגילים, סתם יום חול, שבת של חורף או קיץ, ואפילו יום כיפור קטן, הרחבה הזו תהיה די ריקה. אם נשות הכותל תקבלנה את הפשרה הרי שפעם בחודש תהיה שם אולי תפילת שחרית חגיגית. אם נשות הכותל תתעקשנה להתפלל ברחבה שמשמאל לשער המוגרבים אז אפילו זה לא יקרה.

למה אני חושב ככה? בגלל שאני מכיר את הנפשות הפועלות. "קהל הבית" של הרחבה המשותפת הוא קהל בית קשה. מעטים שם הם האנשים שקריאת תהילים מול שריד בית המקדש הם הבילוי המועדף עליהם בערב חול רגיל. גם לא מדובר באנשים שתפילת שבת ברחבת הכותל היא הדבר הדחוף להם ביותר. יכול להיות שזו שאלה של אופי החווייה הדתית בקבוצות אוכלוסייה שונות, יתכן שזו תוצאה של שנים רבות של תחושת חוסר שייכות לרחבה הקיימת. בכל מקרה הקהל הזה לא צפוי להציף את הרחבה החדשה.

בהקשר הזה כדאי להיזכר בכמה מספרים. במדינת ישראל יש 70 קהילות קונסרבטיביות ומספר דומה של קהילות רפורמיות. בקרית שמונה לבדה יש לשם ההשוואה קרוב ל-60 בתי כנסת אורתודוקסיים, כולם מלאים בשבתות עד אפס מקום. נכון, הרחבה החדשה עשוייה להפוך לבית גם לסוג מסוים של ציבור חילוני, אבל כאמור זה ציבור שבמקרה הטוב "צורך" את הכותל פעם בחיים, בבר המצווה שלו. אולי פעמיים.

להערכה שלי שותפים לדעתי גם דרעי, ליצמן וגפני. איך אני יודע? כי אני רואה את תגובתם של הנציגים החרדים בממשלה ובכנסת לפשרה שאושרה בהצעת הממשלה. הם אמנם משלמים מס שפתיים של התנגדות אך בפועל לא עושים דבר. להערכתם לא מדובר בשינוי משמעותי, ולכן לא כדאי לעשות בגינו משבר קואליציוני שיסכן הישגים חשובים בהרבה כמו תקציבים לישיבות או שליטה בשירותי הדת. הם גם מודעים לתוצאת הלוואי של ההסדר הנוכחי, העצמת האחיזה החרדית ברחבת הכותל הנוכחית. למעשה, חוץ מחבורה קטנה של עסקנים מחוגי הר המור איש איננו נאבק בפשרה.

אם זה כל כך לא חשוב, למה זה בעצם כן חשוב. זה חשוב כי זה מבטא בפעם הראשונה נכונות ישראלית ללכת לקראת שני הזרמים הדתיים המרכזיים ביהדות ארה"ב, הרפורמים והקונסרבטיבים. הזרמים הללו למעשה לא קיימים בארץ, אבל בארה"ב הם מושלים בכיפה (תרתי משמע). מערכת היחסים איתם, ולמעשה עם חלק ניכר מיהדות ארה"ב, במשבר לא פשוט. הצעד הנוכחי הוא בהחלט צעד בונה אמון חשוב, ששווה בשבילו לבצע את הויתורים הנדרשים (והלא כל כך גדולים).

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.

תגובות

"הזרמים הללו למעשה לא קיימים בארץ", כתבת, וזאת מאין??