"שאלו אם אני רוצה לבוא ללמד בבית ספר החדש. עניתי- לא!"
צו פיוס

"שאלו אם אני רוצה לבוא ללמד בבית ספר החדש. עניתי- לא!"

צו פיוס, 31.3.2016

הפנים שמאחורי צוות החינוך המשותף - כתבה נוספת בסדרה

אני מורה כ-18 שנה במערכת החינוך,  מחנכת כיתות א'-ב', ומדריכה ארצית במכון חיפה- אחראית על עידוד קריאה  לתלמידי כיתות א'-יב'.

איך הגעת לחינוך המשותף?

לפני שנתיים פנתה אלי אמא מהישוב ושאלה אם מתאים לי להתחיל משהו חדש.

עניתי-לא.

אבל כנראה שהיא זיהתה רגע של היסוס לפני שעניתי ולכן המשיכו לשכנע אותי. גם מוניק גילה מנהלת מחלקת חינוך בבנימינה תרמה את חלקה, והמפקחת זיוה ירון, וזהו.

הצליחו לגרום לכך שאעשה את השינוי- ולעבור מיומיים חינוך בבית ספר "אשכולות" בבנימינה, למשרה מלאה+ בחינוך המשותף בבית הספר "בראשית".

ואני אוהבת את זה!

לדעתי זה החינוך הנכון, שמתאים למדינה שלנו.

כל יום שאני נמצאת בבית ספר אני שואלת את עצמי "איך לא לימדתי ככה כל השנים?!"

השילוב הזה מאד נכון, והוא בעצם הטעם והריח של ארץ ישראל.

מה קורה בחינוך המשותף בבנימינה?

החינוך המשותף בבנימינה התחיל למעשה מהרבה חלומות- חלומות של ההורים, ושלי כמורה. ביקשו ממני לחלום, שאלו- מה רצית תמיד שיהיה בחינוך? והיתה פתיחות ונכונות לשמוע וליישם את מגוון החלומות הזה.

ומה היו החלומות?

חלומות שלי כילדה בבית ספר דתי, זכרונות של מה אהבתי, ומה לא. ועם הכלים הפדגוגיים המאד חזקים שקיבלתי בבית ספר "אשכולות", ובכוחות האלו באתי לבנות משהו חדש, וכך היה.

ומה מיוחד אצלכם?

המיוחד הוא השיח. אנחנו מדברים על הכל, המון, ובלי לפחד. יש לזה המון דוגמאות יומיומיות מהכיתה.

אולי בכל זאת כמה דוגמאות?

בתחילת הדרך הנהגתי שיעור בכל יום ראשון בבוקר שקראתי לו "הבדלה".

בשיעור הזה היינו עושים את טקס ההבדלה, ולאחר מכן הילדים היו משתפים על חוויות מהשבת שעברה על כל אחד ואחת מהם.

זכורה לי הפעם הראשונה שעשיתי את זה, ובעודי מסבירה לילדים  חשבתי בליבי "מה אני עושה?! אני מפילה את עצמי! מה הילד הדתי יספר?! שוב הלכתי לבית כנסת? שוב סעודת שבת? זה לא כמו עושר הפעילויות שיש לנו- החילונים." ככה חשבתי בליבי, ונתפסתי לבהלה.

ואז, גיליתי להפתעתי שאני טועה. שיש לדתיים שבת כל כך יפה, מגוונת, משפחתית ומלאה בתוכן, ואמנם מאד שונה ואחרת מהשבת שלי, שהרבה פעמים עוברת עלי בסוג של מרתון...

וראיתי איך הפחד שהיה לי- שהילד הדתי ישמע על השבת של הילד החילוני או להפך התגלה כפחד שקיים רק אצלי בראש ולא היה לו שום ביטוי במציאות בין הילדים.

הילדים בכיתה מבקרים אחד אצל השני כל הזמן, אוכלים ארוחות שישי משותפות,  הולכים ביחד לבית הכנסת- ילד חילוני ודתי יחד.

עד כדי כך שילד דתי אומר: "לא אהבתי ללכת לבית כנסת. אבל היום דוקא כיף לי כי הוא (הילד החילוני) בא איתי."

ועוד סיפור מעניין-

באחד משיעורי ההבדלה אחת מהילדות החילוניות סיפרה שהיא היתה בשבת במסעדה עם הוריה ואכלה פירות-ים.

ואני לרגע החסרתי פעימה וחשבתי "הנה, מזה בדיוק פחדתי!", ובסוף כצפוי קרה משהו מאד שונה ממה שחשבתי שיקרה-

נוצר מצב הפוך. הילדים הדתיים שאלו מה זה פירות ים? והסברתי מה כשר ולא כשר, ומדוע אנשים דתיים מקפידים על כך, ופתחנו חומש וקראנו את הפסוקים ודיברנו. ובסופו של דבר יצא בוקר כל כך אמיתי, משלב ומשתף, שלזה בדיוק ייחלתי- לאמת הזו.

טלי, אתמול השתתפת בטקס קבלת פרס חינוך ארצי שקיבלה הרשות המקומית בנימינה- גבעת עדה בהשתתפות שר החינוך, ספרי לנו על הארוע-

היה טקס מרגש. למרות שהטקס והפרס לא היו במיוחד עבור החינוך המשותף בבנימינה, אלא באנו כחלק ממערכת החינוך בישוב שזוכה להכרה והערכה יוצאי דופן. מערכת החינוך בבנימינה היא באמת מיוחדת לדעתי, עם עשייה אחרת.

וזו חוויה בשבילי להיות חלק מזה.

כל אנשי החינוך שעובדים בזה רוצים ומקווים שהם מתווים דרך. אבל להיות בחינוך המשותף זה ממש להוביל דרך שהיא אחרת, דרך שהיא אמירה, דרך שהיא ארץ ישראל היפה.

תגובות

היה ממש מדהים לקרוא את הכתבה על טלי חנניה ואני יודעת כמה מאמצים ומחשבות היא משקיעה בנושא עלי והצליחי

כל הכבוד לך על העבודה היפה המשיכי כך

האחת והיחידה, אשת חינוך מדהימה

כל הכבוד!

אין עלייך ברור שרק טוב ייצא מבית ספר כזה שאת מובילה.

גאווה ומודל לחיקוי לכל אחד ואחת! אין כמוך אמא שלי ♥

יישר כוח טלינקה שלנו , גאים בך אשת חינוך עם ערכים נעלים של אחדות ואהבת הזולת, המקנה אותם לילדי ישראל , בנועם ובחן רב .