מקום משלהם
אלישיב רייכנר

מקום משלהם

יישוב לדתלשים הוא הברקה סוציולוגית אבל מעבר לכך מדובר בהכרה בכך שהזהויות הולכות והופכות מגוונות

"דתל"שים יש לכם מקום". זו כותרת המודעה החדשה שמככבת עכשיו במודעות הנדל"ן שבעיתונות הדתית. מדובר בשכונה חדשה בשם 'נווה דרור', שמגדירה את עצמה, לפחות בפרסום, כקהילת הדתל"שים הראשונה בישראל.

זה היה עניין של זמן עד שמישהו יחשוב על הקמת ישוב לדתיים לשעבר. אמנם לא בטוח שיש היום יותר דתל"שים מאשר בעבר, אבל די ברור שהדתל"שים של היום הם לא הדתל"שים של פעם, והם מחפשים מקום. 

הדתל"שים של פעם העדיפו לתפוס מרחק מהציבור הדתי שהם נטשו. הם העדיפו להתנתק ולא לשמור על קשר. הדתל"שים של היום הם סיפור אחר. רבים מהם ממשיכים להסתובב במעגלים החברתיים של המגזר הדתי כי הם רוצים יותר לעזוב את הדת, ופחות את הציבור הדתי. הם רוצים להמשיך לקרוא עיתונות מגזרית, לצאת עם החברים הדתיים לבלות, להתחתן, אם אפשר, עם בן זוג דתל"ש, ולמצוא לילדים מסגרות חינוך עם קצת יידישקייט.

הם מחפשים יותר יהדות מזו שמציע החינוך הממלכתי החילוני ופחות דת מזו שמציע החינוך הממלכתי דתי ולכן רבים מהם מגיעים למוסדות החינוך המשלב. אבל הם לא מחפשים רק תכנית לימודים לילדים אלא גם קהילה שבה יוכלו להרגיש בבית. הישובים המשותפים והחינוך המשלב מצליחים במידה רבה להעניק להם תחושת ביתיות.

בעבר המסגרות המשותפות לדתיים וחילוניים היו בעיקר מקומות של מפגש אידיאולוגי. אם לפני שלושים שנה, כשהוקמו הישובים המשותפים הראשונים, השיתוף נבע מרצון של שני מחנות ליצור ביניהם גשר ולקיים מפגש, היום מחוזות השיתוף מעידים אולי על זרם ישראלי חדש והדתל"שים הם רק חלק ממנו.

החלוקה לדתיים וחילוניים אינה ברורה היום כבעבר. לצד המסורתיות המזרחית הוותיקה צומחת מסורתיות אשכנזית. שולי החברה הדתית מתרחבים ויותר חילונים עוסקים ביהדותם. תופעת הנישואים בין דתיים לחילוניים מתרחבת גם היא, ובין הקצוות נוצר מרחב חדש עם זהות מורכבת ויש שיאמרו מטושטשת בכוונה תחילה.

חלק גדול מאנשי מסגרות השיתוף לא בוחרים בהם היום מתוך אידיאולוגיה חברתית אלא מתוך צורך חברתי או דתי. חלקם מחפשים מענה לזהות דתית מורכבת וחלקם למערכת זוגית מעורבת. חלקם דתיים שמתקשים להשתייך למסגרות דתיות נוקשות וסגורות. חלקם חילוניים שמחפשים יותר יהדות ויותר קהילתיות ומתקשים למצוא אותן בעולם החילוני. המטרות מגוונות והצרכים שונים, ובכל זאת, לא מעט מאנשי השיתוף משוכנעים שבחיי היום יום שלהם, הם גם יוצרים ישראליות חדשה.

ואם כך, עולה השאלה, למה הדתל"שים אינם מסתפקים בישובים המשותפים הקיימים. מדוע הם צריכים ישוב משלהם. התשובה, לדעתי, היא שגם הישובים המשותפים לא מספקים להם מענה אידיאלי. בחלק ניכר מהישובים המשותפים עדיין מקפידים על איזון בין דתיים לחילוניים. זו הקפדה שמחייבת את הבאים בשערי הישוב להגדיר את זהותם היהודית ולתפוס צד. הצורך הזה, להגדיר זהות עצמית, לא נוח לרבים מהדתיים לשעבר. אמנם הם כבר לא דתיים אבל לא תמיד מתאים להם להגדיר את עצמם כחילונים.

הם לא רוצים להיספר עם המחנה החילוני בישוב או בבית הספר בגלל שהם לא ממש נמצאים שם, או מבחינה אידיאולוגית או מבחינה חברתית או גם וגם. הם רוצים ישוב מעורב שאין בו מחנות ברורים ושלא סופרים בו דתיים וחילוניים, וישוב של דתל"שים בהחלט יכול להיות עבורם מענה.

אני מאמין ששכונת 'נווה דרור' לא תוקם בסופו של דבר על טהרת הדתל"שים בלבד. יהיה בה מקום גם לזוגות מעורבים, למסורתיים, וגם לסתם דתיים וחילוניים שרוצים לגור במקום מעורב. ובכל זאת, להצהרת כוונות יש משמעות. ישוב שמזמין אליו קודם כל את הדתל"שים, אומר בעצם שהוא מוותר על הגדרות. בחברה הישראלית יש היום לא מעט אנשים שמחפשים מקום כזה.  

מאמרים נוספים מאת אלישיב רייכנר

אם הייתי יכול להוסיף עוד תכנית לתכניות הלימודים של שנת הלימודים החדשה, הייתי מוסיף תכנית להורים וקורא לה תכנית ההרגעה והאמון. כן. הורי ישראל. שתו כוס מים, ותירגעו בבקשה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.

תגובות

ומה עם לתת קרדיט לאיור? המאיירת

האיור מוצלח מאוד!

נשמח מאוד לפרסם את שם המאיירת! סליחה. הוא לא הופיע ברשת.