הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו
צו פיוס

הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו

צו פיוס, 1.7.2016

ילדים שמחים הולכים בחלקת שיבולי חיטה גבוהה וצהובה, וקוצרים בהתלהבות.

 איך זה התחיל?

עינבל שגב-צפריר מחנכת כיתה א' בבית הספר המשותף 'בראשית' (בית הספר מוכר ורשמי של משרד החינוך במחוז חיפה) בבנימינה מספרת:

הכול התחיל כרעיון ויוזמה נהדרת של יאיר סירקיס, אבא של דרור. בתחילת השנה הציע יאיר שנזרע חלקת חיטה כיתתית.

זרעי הרעיון מיד נקלטו באדמה, וכולנו ראינו בו הזדמנות נפלאה להרחיב את דעתם של הילדים ולהעשיר את הידע שלהם בנושא שלילדים כיום כמעט ואין בו נגיעה משמעותית.

יעל מנגן, אמא לילדה מהכיתה, נידבה בשמחה את חלקת האדמה שמאחורי ביתה, הנמצא מרחק הליכה מבית הספר וקבענו ששם נזרע את החיטה.

את כל התהליך ליווינו בלמידה בין תחומית שכללה לימודי תרבות ישראל והלכה, מדע ושפה:

למדנו ביחד על גילוי החיטה, החיטה בשירות האדם, גלגולה של החיטה מהגרגר בשדה ועד הלחם שבסופר, וכן על הגלגולים שעברה החיטה מ"אם החיטה" ועד החיטה המתורבתת. הכרנו את חלקי הצמח ושלבי צמיחתו והוספנו לאוצר המילים שלנו מילים הקשורות לעבודה בשדה ולחיטה עצה, כמו: זריעה, קציר, דיש, טחינה, מוץ, מגל, מורג, אבן ריחיים וטחנת קמח.

גם על סיפורים ושירים שעניינם החיטה לא דילגנו; קראנו ספרים כמו "גרגר הפלאים", "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", "בשביל פת לחם", "השועל והלחם", "הנסיכה ג'בטה וכיכר הלחם האמיתית"

יום הזריעה הגיע!

 

צעדנו יחד בבוקרו של יום שישי סתווי לחלקת השדה שלנו.

הורים וילדים חרשו עם מקלות תלמים באדמה. כל ילד טמן באדמה את זרעי החיטה וכיסה אותם היטב.

לאחר מכן התכנסנו לקבלת שבת משותפת להורים וילדים עם קטעי קריאה ושירה שהילדים למדו מראש.

אבל איך צומחת החיטה? - במהלך החודשים הבאים ביקרו הילדים בשעות אחר הצהריים בשדה והצטלמו, כך יכולנו לצפות בתהליך המרגש-  כיצד צומחת החיטה, מוריקה ומצהיבה וכיצד גדלים גם הילדים.

לאחר הפסח, ותחילת הקיץ הבשילה החיטה והצהיבה והגיעה עת קציר.

שוב התגייסו ההורים, ויצרנו יחד עבור הילדים יום לימוד עם תחנות הממחישות את המעברים שעושה גרגיר החיטה מהקציר בשדה ועד כיכר הלחם. ביום זה יכלו הילדים להרגיש באופן מוחשי בשדה את המשמעות של עבודת כפיים, של מצוות לקט שכחה ופאה, ומצוות מעשר.


נשמע נהדר! איך הילדים הגיבו?

לאורך כל התהליך הילדים היו נלהבים ושמחים.

למידה המאפשרת יציאה אל מחוץ לקירות הכיתה תמיד מעוררת חדווה.

הילדים הרגישו מחוברים באופן אישי לשדה במהלך השנה ובכל פעם שביקרו בו על מנת לעקוב אחר צמיחת החיטה, היו חוזרים עם חוויות נהדרות של תצפית וחקר בטבע-

פעם נמצאה חיפושית מעניינת, פעם חתולים דרכו על החיטה הצעירה, ופעם ירד גשם והיה ריח של אדמה רטובה.

במשך השנה, הלמידה בנושא החיטה הביאו את הילדים להבנה מעמיקה של התהליך המיוחד ועבודת השדה הקשה והמאתגרת.

ההתלהבות, החריצות והשמחה שניכרה בקרב הילדים באירוע הקציר הייתה לי כמחנכת מקור לגאווה בילדים, בשיתוף הפעולה עם ההורים ובגישת החינוך המשלב.

ומה מתוכנן לשנה הבאה?

מסיק זיתים!

בהצלחה.