קריאה ראשונה: כאב אחשוורוש
יונתן יבין

קריאה ראשונה: כאב אחשוורוש

מגילת אסתר לא מחליקה בקלות בגרון של יונתן יבין, הנקמה הקטלנית שביצעו היהודים באויביהם, וגם עשרת בני המן התלויים הם תמרור אזהרה. מגילת אסתר, קריאה ראשונה

מאיפה מתחילים להסביר? בני שב מהגן ובפיו חדשות מרעישות על רעשנים, שירים וריקודים. עד מהרה חלף השלב הכייפי של "הבה נרעישה", וצצו להן, כבכל תחקיר עיתונאי, "השאלות הקשות". "אבא, למה תלו את המן הרשע על העץ?" הוא שואל אותי מבולבל, ואני מביט בעיניו התמימות, מקלל בלב, ותוהה ביני לבין עצמי מה היה כה דחוף ללמד אותו את זה, הוא הרי עוד לא בן ארבע.

אני מחפש תשובה אלגנטית, אבל אין. מגילת אסתר, לאחר שמנפים ממנה את כל המסרים החד-צדדים שבהם האביסו אותנו בהם בילדותנו, היא גם עדות אופי על העם היהודי, ובעיני תמרור אזהרה מאכזריות שאליה אנחנו עלולים להידרדר אם ניסחף בקמפיינים של נקם. שנאה, מעמד תליית המן ומשפחתו, לרבות ילדיו הקטנים, הוא בלתי נסבל לדידי. כלומר: המן, מילא, ברור, מגיע לו וכו'. אבל מה עשו ילדיו?

לפחות על החלק הזה פסחו בגן. מן הסתם היה בני מתקשה להבין במה עשרת ילדיו של המן, עד שנמצאו ראויים לתלייה. אה, נכון, המלכה החדשה אסתר ביקשה מהמלך, אז הוא אמר סבבה. באופן כללי אחשוורוש מצטייר לאו דווקא כצורו ומגנו של ישראל, אלא כאחד שאומר הרבה "סבבה". לפעמים להמן, לפעמים לאסתר, לפעמים למרדכי. בובה על חוטים. מעניין באיזה צבע הייתה השמפניה ששתו שם, במשתה?

--

אני מתנחם בהתרגשות שמגלה בני מתחפושת הצב שסבתו כבר השכימה לקנות לו (בחנות היה רק צב נינג'ה, כמובן). גם אזני המן הוא כבר הספיק לטעום בהנאה משונה (מעולם סלדתי מהפכסם הצחיח הזה), ואולם חיוכי שב ונמחה כשהוא שואל מדוע קוראים להם כך. למזלי הרב, השאלה התבררה עד מהרה כרטורית, והוא מיהר לספק תשובה, מנמק איכשהו את הכינוי בצורתם המשולשת, אני לא זוכר איך, הייתי עסוק מדי בלנשום לרווחה.

בינתיים הוא סיפר לי ש"מוקדחי היהודי שתה יותר מדי יין והתבלבל". ביקשתי להעמיד דברים על דיוקם, אך היססתי ובליבי אמרתי: אולי זה דווקא שם טוב יותר לאותו "מוקדחי היהודי", שמוחו הקודח מצא לנכון לשגר אל הארמון (שלא לומר הרמון) את אחייניתו הרכה בשנים, לשוק הבשר שפתח המלך הטיפש למדי לאחר שאשתו הנבונה ושתי, העזה למאן. מורדוך-מרדכי-מוקדחי, מה כבר ההבדל הגדול? היום החרדים היו קוראים לתכלת-מרדכי "בוגד" או "מתייון".

"וכשאומרים המן, מרביצים לו עם הרעשן", סיים בני את ההרצאה המאלפת, או המעלפת – כי עוד אני הוגה בכך, כבר נזכרתי בחלחלה וחיוורון, שבעוד חודש פסח.

מאמרים נוספים מאת יונתן יבין

אם תשאלו את החילוני הממוצע מה הם "ימי בין המצרים" ועל שום מה הם, הוא יביט בכם בעייפות של חום יולי-אוגוסט (למניינם) וישיב בחן

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

תגובות

יאלה יאלה. כל שנה קם לו הפלצן התורן, שמתחלחל מחוסר הפרוגרסיביות וקדושת חיי האדם לפני 3000 שנה.

יאלה יאלה. כל שנה קם לו הפלצן התורן, שמתחלחל מחוסר הפרוגרסיביות וקדושת חיי האדם לפני 3000 שנה.