בקריאה ראשונה: האס של אסתר
אלישיב רייכנר

בקריאה ראשונה: האס של אסתר

 "לך כנוס את כל היהודים", מצווה אסתר את מרדכי בפרק בו מתחיל השינוי. את כל היהודים תכנוס, היא אמרה לו. לא רק את החברים הקרובים שלך ולא רק את אלו שחושבים בדיוק כמוך. אלישיב רייכנר משיב ליונתן יבין

סיפור צריכים לקרוא מההתחלה, לא מהאמצע. כשמתחילים לקרוא מהאמצע, אי אפשר להבין. זה מה שקרה ליונתן יבין שהחליט משום מה, לקרוא רק חצי מגילה. כשאתה מתחיל מהאמצע אין פלא שאתה מתקשה להסביר לבן שלך למה צריכים לתלות את המן ובניו. אבל מי שלא קורא חצי סיפור, וקורא מההתחלה, יודע שהיה פה ניסיון להשמדה המונית. להשמיד, להרוג ולאבד.

במילים מוכרות יותר, היה כאן ניסיון אנטישמי למצוא "פתרון סופי" לעם היהודי. לא פחות. המן הוא לא סתם מסיכה עם פרצוף של רשע משירי הילדים של החג, אלא צורר אנטישמי. אז נכון שהנקמה של המאה החמישית לפני הספירה, נראית קצת בעייתית במשקפיים של המאה העשרים ואחת, אבל כך נראות רוב מלחמות העבר, ולשמחתנו מוסר המלחמה השתנה אצל רוב העמים, ודאי שאצלנו. ואם לא מחפשים את הרע אלא את נקודות האור, אז אפילו בתוך כל הנקמה הגדולה, המגילה מציינת שלוש פעמים שהיהודים לא שלחו את ידם בביזה. הם היו יכולים. מרדכי הרשה להם, אבל הם ידעו להתאפק. להציל את חייהם ועדיין לשמור גם על רמה מוסרית מסוימת ולא לנצל את ההזדמנות להתפרקות מוחלטת.

אגב, קריאת המגילה מהאמצע, וההתמקדות בתגובת היהודים תוך התעלמות מהגזירה שהובילה לתגובה הזאת, מאפיינת היטב את השמאל הישראלי. גם בסיפור הציוני, השמאל תמיד בוחר להתחיל את הסיפור מהאמצע. לעסוק ב"כיבוש" של מלחמת ששת הימים, ולהתעלם מה"כיבוש", של מלחמת העצמאות. לדבר על התוצאות הקשות של המלחמות ולהתעלם מהשאלה החשובה מי פתח בהן. להיות קשוב לסיפור הפלסטיני החדש ו"לשכוח" את הסיפור היהודי הוותיק ואת הזיקה ההיסטורית העמוקה לארץ הזאת.

אבל אם מחפשים מסרים רלוונטיים ממגילת אסתר, עדיף בעיני לחפש את נקודת המהפך בסיפור המגילה, ולאתר את הרגע המכונן של הטוויסט בעלילה. והרגע הזה הוא פעולת ההתקהלות הפנימית של היהודים. "לך כנוס את כל היהודים", מצווה אסתר את מרדכי בפרק בו מתחיל השינוי. את כל היהודים תכנוס, היא אמרה לו. לא רק את החברים הקרובים שלך ולא רק את אלו שחושבים בדיוק כמוך. הגאולה במגילת אסתר התחילה רק כשהעם התאחד התכנס והתקהל. אם רוצים להקשיב למסר הזה, אז הדרך לגאולה ולתיקון, גם היום, עוברת ביכולת שלנו להתכנס.

זו אגב, אחת הסיבות לתחפושות. פורים, בהפוך על הפוך הוא דווקא חג הסרת המסכות. המסכה על הפנים באה לומר שהתיוג החיצוני שלנו הוא הרבה פעמים רק תחפושת לא מאוד חשובה, ומה שבפנים הוא העיקר. המסכה צועקת: עזבו את מה שאתם רואים בחוץ, בין כה הכול תחפושת. אל תסתכלו במסכה אלא במה שנמצא מתחתיה. מתחת לצבעים המגזריים השונים יש פה יהודים עם מספיק מכנה משותף להתכנסות ולהתחברות.

בגלל זה גם המצוות העיקריות של פורים, הן משלוח מנות ומתנות לאביונים. בסופו של דבר, המצוות החשובות גם של החג הזה, הן מצוות חברתיות. מצוות משלוח מנות שבאה לחבר בין אנשים ולחזק ומתנות לאביונים- הדאגה לחלש ולדל.

מאמרים נוספים מאת אלישיב רייכנר

המאבק הנוכחי על עתידם של בתי עמונה אינו הסיבוב הראשון במערכה של הישוב הזה. לפני אחת עשרה שנים, נהרסו שם תשעה בתי קבע בפינוי אלים שנגמר בעשרות פצועים.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:
סיפור פסח ויציאת מצריים מזמן קריאות רבות ותנועות רבות ביחסים שבין אדם לחברו, היהודי או הלא יהודי
ביציאה האדירה ממצרים משתתפים גם שמעון התככן וגם יוסי משכין השלום, גם גאולה האופטימית וגם שמחה הרכלנית

יום האישה הבינלאומי שחל השנה ממש בסמיכות לפורים, איפשר לנו להביט על המגילה מזווית פמיניסטית: ושתי ואסתר מציגות בסיפור ה