החירות חוגגת יום הולדת
עפרה לקס

החירות חוגגת יום הולדת

עפרה לקס, 30.3.2017

ביציאה האדירה הזאת ממצרים משתתפים גם שמעון התככן וגם יוסי משכין השלום, גם גאולה האופטימית וגם שמחה השכנה הרכלנית, גם חכמים וגם בורים, עשירים ועניים, מאמינים וספקנים, גדולים וקטנים.  ככה נולד עם וזו משמעות של עם. קבוצת אנשים שונים זה מזה, המחוברים בהיסטוריה משותפת ובייעוד

מתי נברא העולם? חכמי המשנה חולקים בניהם בסוגייה הזו. זה לא שרבי אליעזר ורבי יהושע באמת מוטרדים בשאלה מתי לחגוג ליקום יום הולדת. הדיון הוא עקרוני ועוסק בעצם במהותו של העולם, עולם שנברא בתשרי, כדעתו של ר' אליעזר, משמעותו עולם שמתנהל בדין, במשפט, במדיניות שבודקת את מעשיו של כל אדם ונברא. אם פעלת כראוי אתה זכאי. אם הפוך, אתה חלילה חייב. מנגד, עולם שנברא בניסן הוא עולם של רחמים, עולם של פריחה ולבלוב וניסים. לא משנה מי אתה ומה עשית, אתה חלק מהעם הזה, אז יאללה, בוא תצא איתנו ממצרים.

עם הישמע הקול במושבות בני ישראל, אוספים ההמונים את חפציהם ומתכנסים כדי לצאת לדרך הארוכה. לבושים בבגדי עבדות מרופטים, אוחזים צרורות של מצות וגם כלי כסף וזהב שלקחו מהשכנים. מי שיביט בפניהם המיוסרות מקרוב יבחין בחוסר אמון מעורב בשמחה. זה באמת קורה? לא נחזור לכאן יותר? ומה יהיה מעכשיו?

ביציאה האדירה הזאת משתתפים גם שמעון התככן וגם יוסי משכין השלום, גם גאולה האופטימית וגם שמחה השכנה הרכלנית, גם חכמים וגם בורים, עשירים ועניים, מאמינים וספקנים, גדולים וקטנים. כולם כולם יוצאים ממצרים. ככה נולד עם וזו משמעות של עם. קבוצת אנשים שונים זה מזה, המחוברים בהיסטוריה משותפת ובייעוד. העם הזה עוד יתגבש ויתעצב בשנים הארוכות שמחכות לו במדבר. בכל שנה בחודש ניסן הוא יחגוג את היווצרותו תחת כותרת אחת, כותרת היחד.

בשנות הגלות הארוכות ועד היום, ליל הסדר הוא עניין משפחתי רב עסק. אם זורקים את הציניות ומעמיקים מבט, חייבים להודות שמידי שנה מסבים יחד בני משפחה שלא תמיד בחרו באותו כיוון בחיים, ולא מסכימים ביניהם בכל נושא. כולם מתאחדים סביב אותו שולחן ואותה הגדה, מעבירים את המורשת של העם והמשפחה הלאה: 'והגדת לבנך'. נראה שלא סתם חג הפסח מביא איתו את המנהג המיוחד של 'קמחא דפסחא', צדקה מיוחדת לקראת החג, שדואגת שאיש לא יישאר רעב, שאיש מהעם שלנו, ולא משנה אם הוא מהמר שאיבד את כספו או אדם שאין ביכולתו לעבוד ולרכוש מצות ויין- יוכלו לעשות את החג.

בתחילת ליל הסדר אנחנו מכריזים בקול 'כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח', מי שרוצה שיבוא ויצטרף אלינו.  ההכרזה הזאת מתבצעת בכל שנה בפועל באירוח חיילים בודדים, אנשים בתהליך גיור והשנה גם אזרחים ותיקים. ההכרזה המהדהדת הזאת, שהוטמעה היטב בעם מביאה נצרכים בחומר או ברוח, להסב לשולחן הסדר עם אנשים שהם כלל לא מכירים.

אם כל זה קורה ביום ההולדת שלנו, סימן שזה הDNA האמיתי והעמוק שלנו. זה שלא בודק בציציותיו של איש, שקורא לכולם לבוא, שמחבק ומכיל. חשוב לזכור את זה בתוך שפשופי האקונומיקה והסנט מוריץ, בין השיטוטים הרבים בסופר ודחיפת העגלות העמוסות ותוך כדי העמידה הממושכת במטבח.

אחרי החג הארוך יתרגשו ויבואו אלינו ימי התשועה: יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל ומייד אחר כך יום העצמאות. האנטישמיות גם היא לא מבחינה בין כיפה לקעקוע ובין שביס למחשוף. כך גם לא פיגועי הטרור ושכול המלחמה. את זה אנחנו יודעים. אבל טוב יותר שנממש את המסר הזה בימים טובים ובשמחות. חג שמח.

מאמרים נוספים מאת עפרה לקס

הסערה סביב ספריית פיג'מה התעוררה בעקבות מספר רבנים הכריזו שספרי הספרייה אינם מתאימים לילדים ממשפחה שומרת מצוות.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

עוד רגע קט בתי הספר יפתחו שוב את שעריהם ומאות אלפי תלמידים ישובו לשנת לימודים נוספת או יתחילו אותה לראשונה.

גלית דהן קרליבך

עם פתיחת השנה, אני בעניין של לבטל טרנדים חינוכיים: משרד החינוך נוקט בתהליכי "החלבה"- מסירת עובדות לתלמידים בדבר החובה לאכול 4-