מי שמאמין באמנה לא מפחד
קרני אלדד

מי שמאמין באמנה לא מפחד

היישוב תקוע קנה לו שם של מקום מכיל ורוחני והיה גם היישוב הראשון בארץ בו הוקם בית ספר משלב. בשנה האחרונה החלו לעלות קולות צורמים ביישוב השוקט. קרני אלדד, תושבת תקוע, מתארת את התהליך המורכב והמרגש שהביא לניסוח אמנה מגשרת ומחייבת בין הזרמים ביישוב. 

 

בשבוע שעבר, לאחר שנה וחצי של תהליך ארוך, מרגש ומיגע, אושרה ה"אמנה לחיים משותפים" של הישוב תקוע בהצבעה באסיפת חברים. תקוע הוא היישוב הגדול ביותר בגוש עציון ומונה היום כאלף משפחות. הוא הוקם לאור חזון אחדות ישראל, ובו בית ספר משלב, מהראשונים שהוקמו. במשך השנים, בשל אילוצים ביטחוניים בעיקר, הופר האיזון שביישובים מעורבים אחרים נשמר בקפידה, ואחוז חובשי הכיפות הגיע לכמעט שמונים אחוז מתושבי המקום.

התהליך התחיל לפני כשנתיים, בישיבה של הורי תלמידי כיתה ה' העולים ל ו' כשההורים דרשו להפריד את הכיתות מגדרית. הגעתי לישיבה כנציגת ועד הורים, והתנגדתי למהלך שנראה לי שהחלטה עליו אינה יכולה להתקיים בפורום כזה, כי היא נוגעת באופן מהותי ועמוק לעקרונות עליו הוקם היישוב. כשאחד ההורים הבהיר לי, שהוא לא מבין מה אני עושה שם כי אין לי ילד שעולה לו', וכי רוב ההורים דתיים ולכן תהיה הפרדה מגדרית, נשברתי. בסופו של דבר הוא צדק: רוב ההורים קבעו שהכיתות יחולקו מגדרית, ואני הבנתי שאנחנו בצרות

צרות גדולות מחייבות מהלכים גדולים. אבל מה אפשר היה לעשות? המצב נראה אבוד. כוחות השוק היו גדולים מהחזון, כך נראה לפחות אז. בינתיים זרמו הפניות כמו פתקים בכותל לפני יום כיפור; כל מי שחשו נרמסים בישוב החלו להתקשר אלי כי שמעו על הישיבה הבלתי אפשרית ההיא. סיפרו לי שחוסמים כבישים בשבת, שזורקים מקלות על מכוניות נוסעות. בחורה שנולדה ביישוב סיפרה לי שמעירים לה על הלבוש שלה בפארק הגדול, והסייעת בגן אספה את כל הילדים שבאו בלי כיפה ואמרה להם שאלוהים יעניש אותם אם יסעו בשבת. המצב הפך לבלתי נסבל. הבנתי שלא נוכל להשאר בתקוע אם המצב ימשיך. לא כי אנחנו חילונים, אנחנו לא, אלא כי אני לא רוצה לחיות בחברה כזאת, ולא רוצה לגדל את ילדי ככה.

כינסנו ערב שולחנות עגולים. הגיעו כמאתיים איש עמוסי אהבה בעיניים, שחיפשו את תיבת ההילוכים איתה אפשר לעשות רוורס עצבני ולהחזיר את היישוב להיות מקום שמקבל את כולם. הם ישבו ודנו בכל הנושאים המפחידים, והתחילו לפרק מוקשים: שולחן אחד עסק בחלוקת השעות בבריכה ובלבוש בה, שני בתנועת הנוער, שלישי בביה"ס, רביעי במרחב הציבורי, וכולי. בסוף הערב נבחרו חמישה אנשים שישבו לגבש, במשך חודשים ארוכים, את האמנה לחיים משותפים של תקוע. אבל קרה נס משני, שכמעט לא שמנו לב אליו: מהרגע שהונע המהלך – פחתו הפניות. המהלך עצמו . היה תזכורת למה ממש לא לגיטימי ביישוב מעורב.

זה היה קשה. נפגשנו עם כולם: עם מזכ"ל בני עקיבא, ועם מנהלת בית הספר, עם חילונית מאוכזבת בדרכה החוצה מהיישוב, עם חרדי אקטיביסט ועם גופים משלבים מקצועיים. ניסחנו בעדינות ובאהבה מסמך שמאפשר חיים משותפים במקום לא מאוזן. היו קולות שהוקיעו אותנו, שסילפו את דברינו, שעיוותו את האמנה, ושהאשימו אותנו בדברים איומים.

אבל הרוב הדומם אמר את דברו. והוא אמר שהוא מאמין שרק ביחד אפשר. שהוא מקבל ואוהב ורוצה להכיל ולטפל. בספר הילדים המופלא "דרקון – אין דבר כזה", אמא של בילי ביקסבי מתעלמת מהעובדה שיש לה דרקון בבית, מה שגורם לו לגדול ולגדול. רק כשהיא מכירה בו – הוא חוזר להיות דרקון קטן בגודל של כלבלב חמוד. כלומר - התעלמות מהבעיה רק מגדילה אותה. תקוע הסתכלה באומץ על הדרקון שלה. עכשיו, כשברור שיש רצון - צריך רק ליישם. 

מאמרים נוספים מאת קרני אלדד
קרני אלדד
קרני אלדד סבורה שצריך ללמד בבית ספר איך להקים משפחה
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.

עוד רגע קט בתי הספר יפתחו שוב את שעריהם ומאות אלפי תלמידים ישובו לשנת לימודים נוספת או יתחילו אותה לראשונה.

תגובות

קרני אלדר - את באמת חתמת את הטור שלך בציטוט מספר של ביל קוסבי האנס ? כלומר, אנס סדרתי שסימם ופגע בעשרות נשים במשך שנים ? בחורה משונה שכמותך, ממש משונה.