מיטב הכותבים ובעלי הדעה, בנושאים שעל סדר היום הדתי - חילוני.
הכללים: חשוב לשמור על גבולות בשיחה, רצוי לפרוץ את גבולות השיח.
על סדר היום | זהות יהודית ישראלית | בעקבות לוח השנה | חיים משותפים
בכל המרחב הפונדמנטליסטי שאנחנו מתנהלים בתוכו, עדיין לא קמה הקבוצה שתכריז: "אנחנו קנאים לאתיאיזם". אורי משגב קורא ל 20% שלא מאמינים באלוהים לתבוע את זכותם להכרה רשמית. בקרוב ההמנון.
לקנאות יש כוח מתסיס ומניע תהליכים: הקנאות מימין תובעת את כבוד האומה, הקנאות משמאל תובעת את זכויות המיעוט, והקנאות הליברלית את חופש הפרט. יש לשמור את הקנאות ככוח קטן ומרוסן שמפיח אש אבל לא מלבה אותה. הרב בני לאו לא מפחד מקנאים.
בשנה האחרונה שלטו כאן צבעי השחור ולבן. תרתי משמע. החברה הישראלית כולה מחאה. הקנאים לדבר ה' תוקפים ברחוב, הקנאים לחופש הביטוי מתקוממים מול חוקי צנזורה, הקנאיות ללאום שופכות מים ומלבות אש.
במהלך חודש שבט ננסה לפענח את דמותו של הקנאי הישראלי, ואת מהותה של הקנאות. מה הופך אותה למצטלמת היטב, ואיך ממתנים אותה, שלא תפרוץ את הגבולות?
בן גוריון טעה כשטשטש מחלוקות ויצר הסדרים שיביאו שקט להגמוניה. נפתלי גליקסברג, שסימן וי על כל הסקטורים בחברה הישראלית, חושב שמלחמה תרבותית זה רעיון לא רע בכלל שבסופה יוכרעו העניינים לטובת כולם.
מנגנוני הישרדות אוטומטיים לימדו אותנו להקצין כדי להלחם. למשוך את הגבול אל מעבר לקו האדום כדי להגן על הנכסים שלנו. אהרון פוירשטיין חושב שאם ננמיך את מפלס החרדה, נצליח להקשיב לקולות האותנטיים של הצד השני....
שלמה מעוז אמר את מה שעל ליבו – ופוטר. התקופה הטעונה הזו, היא הזדמנות טבעית להגיד את האמת על מה שאנחנו מרגישים כלפי המיקום שלנו בשרשרת המזון החברתית. חברה שלא סבלנית כלפי דעות חתרניות היא חברה מנוונת. עינת ברזילי הולכת דוגרי.
ד"ר עליזה לביא קוראת לישראלים למצוא את נקודות ההשקה שיאפשרו חיבור. אם זה עובד במישור האישי, באחד על אחד, אין סיבה שזה לא יעבוד כשתי וערב, לרוחב החברה הישראלית.
דתיים, חילוניים וחרדים, כולם התאספו אתמול ללוות את נעמה לבית הספר. ההפגנה אתמול לא הייתה הפגנה אנטי חרדית כפי שחלק מהפוליטיקאים ניסו לצייר. זו הייתה הפגנה צו פיוסית למען כוחו של הרחוב.
אני חוששת מהרגע שבו אנשים יחליטו שאם היהדות כל כך חשוכה - אולי מוטב להדליק פנסים קטנים בעץ האשוח, מאשר נרות בחנוכייה. נעמה מרגוליס תגדל ותלמד לבוז לאותם בריונים מוכי אמוק, אבל לא בטוח שהיהדות תתגבר על הגל הזה.
נטע יוסף בודניק ניסתה בכל כוחה לחלץ מילדיה הניו יורקים מעט תשומת לב כלפי חנוכה, אבל כשסנטה והמתנות בגרביים שלו מבצבצים תחת כל עץ אשוח רענן, התחרות נעשית קשה ומתישה. טור מגלות אמריקה.
במקום לדבר על קיפוח ושלילת זכויות אנחנו מדברים על הדרה. חבל שבשיח הזה לא נשמעים מספיק קולות שפויים, נשיים, מהפלג הדתי, שיעשו בחינה עצמית פומבית במקום להסית את האש לעבר התקשורת ותחלואיה. ירון טן ברינק מחכה לרוזה פארקס הדתית.
מפגש קצר ברחוב העביר אותה באחת מעמדת המוכיחה לעמדת הנזופה. מעמדת המחנכת לעמדת המתביישת. כך מגלים בדרך הקשה שצעקות "פריצס" הן לא בדיוק הדבר הנכון לפתוח איתו את הבוקר. עדות מכביש בר אילן. לא נגענו.
בשבוע שעבר המעיט יונתן יבין בתקפותו של סקר שגילה כי 83 אחוזים מהנשים הישראליות עברו הטרדה מינית. הטרדה היא עניין של גיאוגרפיה, הוא טען, ולא כל שריקה היא אלימות. תמר זנדברג מספרת לו על ההליכה ברחוב כשאת אישה. לא משנה מאיזו עדה.
לפני שבוע, בגשם שוטף, הוסטו הוילונות בסטודיו להקת "קולבן דאנס" בירושלים, והלהקה, שפעלה בחושך בלחץ החרדים, העניקה לעוברים ושבים תחושה של גאווה אמנותית ירושלמית, ותקווה: יש עוד רבים כמונו בעיר. ירושלים אינה חייבת להיות חרדית. הרב אורי אילון מוביל את המסע של "לא מצונזרות".
הרבנים, לפי הרב לבנון לא מורים הלכות, הם נאלצים לעשות את זה בגלל אותם "הם" שמקרבים אותנו למצבים קיצוניים המאיימים על שלטון התורה. בעודם מערבבים בין קודש לחול, בין פקודות צה"ל להלכה, "הם" מרחיקים את הגאולה. נפתלי גליקסברג מודאג.
תהליך ההקצנה שעוברת מערכת החינוך הממלכתי-דתי בהחלט מדאיגה אם כי וודאי לא הפתיעה רבים. תהליכים אלה משקפים את המגמה שעוברים כיום חלקים נרחבים בחברה הדתית-לאומית ומאופיינים בהדגשת ערכי הצניעות, הסתגרות ואת הדוגמטיות. אולם תהליך זה אינו רק נחלתו של זרם זה אלא גם של מקבילו החילוני, אם כי מהכיוון האחר כמובן. ניתן להניח כי המטען היהודי של תלמידים שעברו דרך מסלול החינוך הממלכתי לא יחרוג מלימודי תנ"ך וסיפו...
ההלכה לא השתנתה. אלה הדתיים שהפכו מקפידים יותר, או פשוט טיפחו יותר ביטחון עצמי בזכות המעורבות וההקרבה המוכחות. אז מה עושים? מוציאים את הנשים מצה"ל, או בוחרים מלחמות אחרות? עינת ברזילי שרה כל הדרך לאחדות.
הקיץ הזה לוהט מתמיד. כל הארץ מחאה, כל הארץ מאבקים. לקלחת הרותחת הזו אנחנו רוצים להוסיף עוד נושא לדיון. הוא מקיף את כולנו ומתפרץ במשנה תוקף כשהטמפרטורות עולות: קוד הלבוש הישראלי.
הפערים והמתחים לא עומעמו. להיפך: עולם כמנהגו נוהג. ואולי דווקא השנה, כשהכיכר ריקה מעצרת, ייגמרו התירוצים להדרת הרגליים משם. טלי ליפקין שחק יהודיה טובה, אבל מודאגת.
הילדים הקטנים הבוכים בטקסי הזיכרון לרבין, לא הכירו את האיש. הם בוכים על גן העדן האבוד, שלימדו אותם לחשוב שנגזל מהם. נגזל על ידי רבע מהאוכלוסיה שנמצאה האשמה באובדן. אמילי עמרוסי לא רוצה להתאבל על מקסם שווא של שלום.
החברה הדתית הולכת ומתרחקת בשנים האחרונות ממה שממלכתי אפילו בעיניה, ומנגד, כאשר הגלובליזציה סוחפת את מדינת ישראל אל תרבות מערבית, לא פלא שהדת מתבצרת כדי להגן על עצמה. ח"כ אבישי ברוורמן מאמץ את תורתו של הלל הזקן.
בפני מנציחי זכרו של רבין עמדו שתי אפשרויות: להפכו ליום חיזוק תפיסת עולמו של רבין, או להפכו ליום של חיזוק הדמוקרטיה. עתה נותרה רק אחת. השסע הדתי מתעמעם, השסע העדתי דוהה גם הוא, ואת הפער המעמדי אפשר למנף לתנועת תיקון גדולה.
את בתי הדין המנהלים חקירות הוכחת-יהדות יחליפו כאלה שלא ישאלו שאלות, בהתאמה לדרכה המקורית של ההלכה בסוגיות כאלה. כך נמנע את הקרע שמאיים לשסע את החברה, ונעצים את הזהות הלאומית, היהודית-ישראלית.
הגיע הזמן לעבור מבניית גשרים בין דתיים לחילונים אל יצירתו של מרחב קיומי חדש, שבו יוכלו להתקיים במקביל יהדות הלכתית, יהדות מעשית ויהדות קיומית. לבניית המרחב הזה מוכשר הציבור הציוני דתי, אשר התעצם מספיק שנים כדי לשבור את מחיצות העבר.
יום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש. יש כאלה שחשבון הנפש שלהם הביא אותם לשינוי באורחות החיים. לפעמים זה פגע במי שנשארו מאחור. ביקשנו מחברים בדף הפייסבוק של צו פיוס לכתוב לבני משפחותיהם. שניים מתוך המכתבים האלה אנחנו מביאים לפניכם.
יום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש. יש כאלה שחשבון הנפש שלהם הביא אותם לשינוי באורחות החיים. לפעמים זה פגע במי שנשארו מאחור. ביקשנו מחברים בדף הפייסבוק של צו פיוס לכתוב לבני משפחותיהם. כמה מהמכתבים האלה אנחנו מביאים לפניכם.
יהירותו של החוזר בתשובה לא לוקחת בחשבון את האפשרות שנטש את החיים החילוניים מתוך חולשה. קשה מאד להעמיס משמעות על הגב בעולם שאין בו תורה. קשה מאוד, ואפילו מעורר ייאוש. היום שבו בני האדם יצליחו לשאת את הכפירה באומץ יהיה יום חשוב לאנושות. מבקר הספרות אריק גלסנר כותב אל מעבר לקווים.
יום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש. יש כאלה שחשבון הנפש שלהם הביא אותם לשינוי באורחות החיים. לפעמים זה פגע במי שנשארו מאחור. ביקשנו מחברים בדף הפייסבוק של צו פיוס לכתוב לבני משפחותיהם. שניים מתוך המכתבים האלה אנחנו מביאים לפניכם.
למכתב של חוזרת בתשובה לאביה החילוני
זעקי אם אהובה - מכתב מאמא של חוזר בתשובה
אספר לכם סיפור על הילד שהיה רק שלי, ילד שהיה כל עולמי.
חזלינו גילו הומור בריא באיחול העתיק, וגם טעם קולינרי משובח שאיפשרו לנו להעלות על השולחן דגים ובשר כבש בראש השנה. ביקשנו ממוקירי צו פיוס להציע את הגירסה שלהם למכתם. שנהיה רק לטובים יותר.
אם יש מישהו שצריך לשמוח על קיומה של מדינת ישראל, אלה החרדים. בגולה הם חששו מהפריץ, כאן הממשלה חוששת מפניהם. ד"ר רן ברץ צופה מלחמת תרבות שבה ישראל החילונית תנצח. מוטב להיכנע מראש.
רבני הקהילה היהודית בצרפת צריכים להתאחד עם רבני ישראל באמירה ברורה: אין בינינו מקום לקלוד איזק. מי שהרג והפקיר את לי זיתוני ז"ל לא ראוי לבוא בקהלינו. מיכל אהרוני דורשת צדק יהודי.
דברים שרציתי לומר: מכתב פתוח ליום העצמאות ה-63
דברים שרציתי לומר: מכתב פתוח ליום העצמאות ה-63
דברים שרציתי לומר: מכתב פתוח ליום העצמאות ה-63
האם אפשר לשלוח ביום ייחודי זה, איתות מהחלל החיצון שלנו, מיליוני האנשים הפשוטים והאזרחים הקטנים, אל משפחת היוצרים הישראלית, חמולה הכלואה מרצון בתוך גטו מעשי ידיה להתפאר, ספונה בין חומות גבוהות?
דברים שרציתי לומר: מכתב פתוח ליום העצמאות ה-63
יום עצמאות שמח, אנרכיסטית יקרה.
בקרוב עולה סדרה חדשה שבמרכזה רצח בבית המדרש. לכאורה, הדתיים הפכו לדבר החם בטלוויזיה. בפועל, זה אלוהים שעושה קאמבק.
הומור שואה הוא מקדם רייטינג מצוין, אבל אם שמים לב היטב, מסתבר שמערכוני השואה מנסים לומר משהו על החברה הישראלית דרך הקלף המזעזע ביותר שלה, ולאו דווקא על השואה עצמה. שהרה בלאו חשה אי נוחות כשהיטלר מחפש חנייה ביוטיוב.
חוק החמץ מנקז אליו בכל שנה את מהות הקונפליקט החילוני דתי: האם רשות הרבים צריכה לשמור על צביון יהודי, או שהיהדות היא עניין אישי וביתי, שאין להחיל אותו בחוק על הרחוב הישראלי. הרב יעקב אייכלר, עיתונאי ומגיש בערוץ הכנסת, ותומר פרסיקו, חוקר דתות ובעל הבלוג "לולאת האל" מתפלמסים.אז איך אתם מעדיפים את המדינה שלכם בפסח?
הציונות ביקשה להתנתק מהדת ומהגלותיות החלושה ולהפוך עם של עבדים ללוחמי חופש עבריים גאים. אז איך קרה שדווקא הדתיים מטפחים את יהדות השרירים, כאן במדינת היהודים? רנה ורבין מטיילת בשדרות נורדאו פינת טרומפלדור.
אז מי באמת מכתיב את גדרי הצניעות ברחוב החרדי: הרבנים? הנשים עצמן? רוח התקופה, או דווקא הקנאים הלוחמניים משולי המחנה? נטע סלע, כתבת החרדים של ידיעות ירושלים, יצאה לבדוק את תהליך הצניעותיזציה שעובר על המגזר החרדי, ואשר מציב במרכז הפולחן הדתי ערך אחד: כיסוי.
תתפלאו, אבל האישה והאיש שקולים בחשיבותם לפי התורה, ודווקא המצוות היתרות שניתנו לגבר ממחישות את זה: הוא זה שזקוק לתרגול ועידוד רוחני, אצלה זה טבעי. הרב שמואל פפנהיים מחסידות "תולדות אהרון" מתעקש לכבד את הנשים.
בסרטון "מכונת ישראל" הפוליטיקאים רוקדים על הקלידים בזמן שנשים חרדיות יולדות בפס ייצור וחיילים בלי מוח נשלחים לכבשן האש. עידו קינן לא עושה לייק לסטריאוטיפים.
במוצאי השבת האחרונה, חיים הר זהב התרגש. זה קרה אחרי שכמה עשרת דתיים עשו הבדלה בגן הסוס, ואז נטלו לידיהם שלטי "צדק חברתי" והצטרפו לקומוניסטים בתהלוכה אזרחית שוקקת עד בית ראש הממשלה.
תלמידים יקרים, כדאי שתדעו: אם אתם דתיים - לא תלמדו את יונה וולך, אם אתם חילונים - לא תדעו לפתוח דף גמרא. מכתב פתוח לתלמידי כיתה א'.
דרור אלוני, איש חינוך, מתגעגע לימים בהם הקריטריון להפרדה בין מערכות החינוך בארץ היה אחד: ציוני או לא ציוני. מאז 67, הוא אומר, רק מערכת חינוך אחת סרה לדברי הממשלה, זו הממלכתית כללית.
מיקי גיצין, מנכ"ל "ישראל חופשית", מסביר מדוע יצא להפגין נגד הפרדת נשים וגברים בהיכל התרבות, למרות הפלורליזם שגורס שאורח חיים הוא עניין של בחירה ומנטליות.
יותר ויותר חרדים ודתיים לשעבר או לפעמים ממלאים את המסך. האם זה טוב ליהודים? קובי סלע לא בטוח. בעיניו המפגשים הבלתי אמצעיים בתור לסופר, כנים יותר מעוז זהבי בכיפה.
מתן זכויות יתר לרבנים, והצבתם מעל לחוק, הופכים אותם לכוהני דת במקום למורי הדרך שהם אמורים להיות.
האם מדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה? כיצד אפשר להחיל יהודיות על מדינה, שהיא, כידוע, אוסף פונקציות שירותיות לאזרחים? ד"ר עמוס ברדע לא מוצא סתירה. עובדה
אם "סימני שאלה", הסדרה החדשה של רשת על יוצאים בשאלה, הייתה מועמדת לתפקיד הרמטכ"ל, היא הייתה מודחת על בעיות קשות באמינות.
ברחבי הארץ ובפרויקטים של צו פיוס נערכים לקראת ט"ו בשבט: בקהילות המעורבות ברחבי הארץ יתקיימו פעילויות בדגש על סדר ט"ו בשבט חוויתי, המשלב את המסרים המסורתיים של החג לצד דגש אקולוגי וחברתי. אלה מוקדי הפעילות: כפר אדומים: בקהילה המעורבת בכפר אדומים, חברי בנק הזמן (כ70...
אלימות לא מרסנת אלימות. היא דווקא מגרה יצרים כמוסים. הניסיון הפרסומי העשיר של אילןן זרמון לימד אותו שקמפיינים שנשענים על הפחדה וטרור דינם כישלון. סרטוני ההסתה נגד שי ניצן אולי עושים רעש, אבל הם בעיקר מוסיפים אש.
דבורה עברון וד"ר ענת ישראלי ממכללת אורנים מובילות שבתות נשיות לנשים מכל הזרמים שעיקרן תפילה. זו מהסידורים, אבל גם זו האישית, הנלחשת בתוך נפשה של כל אישה באשר היא. חילונית, דתית, רווקה או נשואה. כך מהווה השבת קרקע לדיאלוג תרבותי של זהויות.
הצעת החוק שניסה לקדם ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) איימה לפלג את העם היהודי. אלה מילים גדולות אבל מדויקות. ואפשר אפילו לדייק יותר: אם חלילה היתה מתקבלת הצעת החוק הזו, רבים מיהודי העולם היו חדלים לראות במדינת ישראל את מדינת היהודים.
זה בגלל שהם מזרחיים, זה בגלל שהם אשכנזים, זה בגלל שהם דתיים, זה בגלל שהם לא. שנים של בכיינות מקצועית - עד שבאה המהפכה וטרפה את הקלפים. יונתן יבין חיה פוליטית.
ביקשנו מאנשי ארמדיל לצייר לנו זוגיות מעורבת, דתית - חילונית, לכבוד ט"ו באב המתרגש עלינו לטובה. הם צייתו, באהבה רבה.
דב אלבוים: "המחאה תצליח אם יהיו לה הישגים בשיח כולו, ולא הישגים כלכליים". מה חושבים ד"ר רות קלדרון ודב אלבוים על סיכויי המחאה? למה הציבור של הרב אבי גיסר לא מצטרף בהמוניו? האם אפשרי שהרב מלכיאור ישתף פעולה עם דפני ליף? ראיונות בלעדיים מאוהל המחאה ברוטשילד.
בבית האח הגדול אולי לא מכבדים את התנ"ך, אבל עינת ברזילי מצפה שלפחות יכבדו רגשות של הזולת ולא יפגעו במתכוון במה שמקודש עבורו עד העצם. זו מהות הסטטוס קוו, לא?
ידידיה מאיר שב אל ספר נשכח ונוכח שכאז כן היום, תמיד היו את אלה שחיקו, ואת אלה שחיכו לאור.
זה שאתה מסכים לקיפוח, לא אומר שאינך מקופח. וגם כמה מילים מאירות על סתם עיר בגוש דן. גילית חומסקי נשבתה בקסמי קריית אונו
בין חושך לאור: כל הכותבים
"החוף שלי מלא פרחים שרק בחושך נפתחים". המשוררת והסופרת נאווה סמל מדליקה נרות לילה.
צו פיוס קיים ביום שלישי דיון סוער בנושא חוק האברכים; הרבנית עדינה בר שלום: "אבי מעולם לא השאיר את הפרנסה לאמי". הר' פפנהיים: "לנצח מי שילך לצבא הוא חריג אצלנו". ד"ר בראון: "למה נטפלים לחרדים? האם בעיירות הפיתוח, בפזורה הבדואית, כולם עובדים?". ד"ר בוזגלו: "מי שלומד תורה בלבד דומה למי שאין לו אלוה".
חנוכה הוא ציון דרך בשאיפה של האנושות לכיוון האור: עבודת אלילים הובסה על ידי האמונה באל אחד, עבדות הוחלפה בהגדרה עצמית. מאז ומתמיד סימל האור את הנאורות והחושך את הבערות.
ביקשנו משמונה ישראלים, אנשי עשייה וספר, לשפוך אור על המקומות האפלים והמוארים בחברה הישראלית.
חג אורים שמח!
נר ראשון: לראות את האור / אמילי עמרוסי
התרגלנו כבר להביט אל הזולת בחשדנות, מתוך התגוננות. אימצנו ראיית עולם צינית ואנחנו משלמים מחיר באבדן תמימותינו. מזל שיש את נרות חנוכה להזכיר שהמאמינים בדרכם הם לא בהכרח נאיביים. הם מנצחים.
בין חושך לאור: כל הכותבים
בעוד בשדרות ובאוהלים נלחמים על הבית, אנחנו מציינים את חורבן הבית. ביקשנו מאנשי חבורת ארמדיל לצייר את אווירת ט' באב בישראל 2011:
מקסים ואלינה סרדיוקוב יתחתנו בעזרת השם ובעזרת בג"צ. אבל יש עוד אלפי גרים בארץ שרבנים מקומיים מסרבים לרשום לנישואים מטעמי עליונות על הממסד הדתי – ציוני. זה הזמן לרפורמה
לרבקה יפה שחר אין בעיה להפריש ממס ההכנסה שלה כסף לקצבאות אברכים והיא לא מוכנה לקבל ביקורת על המגזר החרדי ממי ששואב את הידע שלו על חרדים מהצגות מסיתות בתיאטרון הרפרטוארי.
"מי שהופך את החרדים לאויב העם – טועה. הסטודנטים זכאים להטבות וזכויות, אבל החרדים הם לא הכתובת שלהם". ח"כ דב חנין מחד"ש תומך בקצבה לאברכים, תומך בסטונדטים ונאבק רק נגד האיומים על הדמוקרטיה. שיחה מפוייסת בבוקר שאחרי ההפגנה הגדולה.
מאיר הירשמן מו"ל עיתון בקהילה, משיב ליונתן יבין: היזהרו מרטוריקה מאשימה כלפי הימין. היא זו שגרמה לניכור שלו כלפי מורשת רבין. ובכלל, את הויכוחים המרים תשאירו לסלון. המרחב הציבורי צריך להיות סובלני.
רק בהתפוררות האגו והחומות הגופניות, באמצעות הימנעות מצריכה וצרכנות, אנחנו מגלים שכל שהאדם זקוק לו הוא מעט לחם וחמלה.
ערב יום הכיפורים תשע"א, פרופסור אסא כשר כותב ל"צו פיוס" על מה שרואה האחר שמביט לתוך עיניו, ומה שנגלה לו כשהוא מציץ לעיני האחר.
הרבה יותר חשוב לראות את האחר מאשר להסכים איתו. בגלל זה שי צ'רקה עושה קומיקס. גם בגלל זה.
ח"כ אורי אורבך לא מתלהב מהחינוך המשותף לתלמידים דתיים וחילונים: "איזה בוגר בדיוק רוצים בתי הספר המשותפים לייצר? לבתי הספר הללו יש תמיד לוק יותר חילוני".
מה קורה בבתי הספר המשותפים? יאיר אורבך ביקר בבית הספר יחד מודיעין ביום הראשון ללימודים.
אסור לתת לשר הפנים למוסס את ההצעה להחזיר את שעון הקיץ אחרי יום כיפור. זהו משב רענן של פשרה דתית, שיכול לסמן את הדרך לפשרות הבאות - למשל לגבי תחבורה בשבת.
יותר ויותר דתיים לגמרי וחילונים שלא מרגישים קרבה ליהדות כדת, מרגישים נוח במסגרות המעורבות. יום ראשון ללימודים במכינה הקדם צבאית לכיש.
יאיר אורבך ביקר בביה"ס המשותף יחד מודיעין ביום הראשון ללימודים
ואורי אורבך דווקא לא מתלהב מבתי הספר המשותפים
"למוזיקה יש כוח מאגי בהפיכת המונים לאחד. אבל לא מעט פעמים האחדות הזאת היא אחדות של אלימות ,שנאה או ייאוש, בטח לא של פיוס, אבל אדם לא יכול להיגאל מבלי שהתעמת עם השדים של עצמו ושל זולתו".
לכבוד חודש אלול, חודש של סליחות, חשבון נפש ופיוס, יצאנו לברר האם יש התנגשות בין פיוס ואמנות? האם פיוס מסרס את היצירתיות, או דווקא מעודד אותה?
אמנים מתחומים שונים ענו לשאלות שלנו:
הקו המבחין בין "דתיים" ל"חילונים"הולך ומטשטש. מגוון גדול של מעגלי זהות פורח בתווך שבין שתי הקבוצות הללו, שעד לפני עשור הגבול ביניהן היה קשיח הרבה. בפרפראזה על "האם הטובה דיה" של ויניקוט, תומר פרסיקו מציע את גרסת היהודי הטוב דיו.
"כשהאג'נדה משתלטת על היצירה, היצירה בהכרח פחות טובה. אני מכיר אולי אחד שהצליח לקדם את הרעיונות שלו בלי לפגוע ביצירה שלו. קראו לו אצ"ג". אודי לאון חושב שהאנשה היא המפתח לקירבה באמצעות אמנות.
ידידיה מאיר לא רוצה לחיות במציאות של עיתונות תעמולתית ומגוייסת, אבל גם מצב שבו התקשורת מתגייסת כדי לנפח סיפורים ולזרוע סכסוך דורש תיקון לעומק. אז איך מתנהלים בין הקטבים? "החיים מורכבים". ראיון באווירת אלול.
האם הייתם מקבלים פסק דין משופט במכנסיים קצרים? האם הייתם מקבלים דו"ח משוטרת תנועה בגופייה? קוד לבוש הוא עניין מוסכם בכל מקום שמכבד את עצמו. מכאן נובע שצניעות פירושה כבוד. הניה שוורץ לא מתרגשת מחילוניות ששואלות אותה "לא חם לך"??
יצירה מטבעה אוהבת קצוות. דרמה אוהבת קונפליקט. סאטירה אוהבת לחדד. האם פייסנות בהכרח מסרסת את האמנות? או שהאמנות יכולה לקדם הידברות ופיוס? פרוייקט באווירת אלול.
מי שלא בא לצעוד ולתמוך, לעולם לא יוכל להכיר באמת אנשים טובים וראויים, שגילו אומץ לב ויצאו מן המצר אל חופש מנטלי ואישי. מי שלא היה שם - אין לו גם זכות לבקר. חיים אלבום גאה
עליזה גרשון מצו פיוס חושבת שלכל אחד הזכות ואפילו החובה לחיות את חייו ע"פ בחירתו. מצעד הגאווה הוא הזדמנות לתמוך בהפגנה של עמדה שהיא בדיוק ככל הפגנה אחרת.
(פורסם במעריב, 29.7.2010)
שנה בדיוק חלפה מאז שיאיר אורבך שם נפשו בכפו וחופתו ונישא לחילונית. הטוקבקיסטים הזהירו, אבל היום הוא חוגג שנת נישואין מוצלחת. עד 120. טור מיוחד לט"ו באב
האם אהבת חינם היא התוכן המועדף למלא בו את תשעה באב? לפי צביקה ארן, חילוני שוחר יהדות, אחווה מעושה היא עוד שלב בדרך לאובדן המשמעות של זכר החורבן. מה יכול לגאול את היום ולהחזיר אותו אל התודעה? דווקא דיון ער ומהותי במחלוקת.
ח"כ אילן גילאון ממש לא חושב שאנחנו מפורדים ומפולגים. אחרי הכל, כולנו נשלטים בידי בעלי ההון והתאגידים. חילונים ודתיים? סתם פיקציה. עובדה: המוסר היהודי של גילאון נשען לגמרי על עמוס, ירמיהו וישעיהו. שיחה לקראת תשעה באב
ירושלים של שנת 2010 נראית תענוג לעומת ירושלים של שנת 0010. אז מה? אריאל ברמן חושב שעדיין יש על מה להתאבל.
החילונים, גילתה שהרה בלאו, אוהבים את הדתיים שלהם אורתודוקסים ממושמעים. מה לעשות שדווקא הדוסים רוצים לחולל רפורמות, ולהיות, ובכן, קצת יותר חילונים?
חגי אפרתי קורא בסיפורי החורבן מסר חריף ביותר: לא בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. אלא בגלל קנאות עיוורת. מחשבות לקראת תשעה באב
מה עושים בבתי המדרש החילונים? מה לומדים שם? ומהי "המתודולוגיה הבית-מדרשית"? ד"ר רינה חבלין לוקחת אותנו לסיור בית מדרשי.
במדינת ישראל חיים, מלבד הערבים, שלושה עמים יהודיים המכונים ”ישראלים”: עם חילוני, עם חרדי ועם דתי-לאומי. הציונות נכשלה בגיבושם לעם אחד. המסקנה האופנתית היא שעלינו לוותר על רעיון כור ההיתוך למען ”רב-תרבותיות”. זה המודל הליברלי של ”חיה ותן לחיות”. הוא נשמע נאור מאוד. הוא קטלני לציונות.
המשטרה היא לא גוף מטפל ומונע אלא גוף חוקר ומאשים, וכשהוא נקרא לטפל זה בדרך כלל מאוחר מדי. דני רשף בעד פורום ”תקנה” וישמח אם יהיו עוד גופים כאלה בחברה החילונית.
הבוקר הראשון בקייטנה של בתה, גילה לעליזה לביא פנים ישראליות אחרות מאלה שנגלות בעיתונים: חומלות, מגוייסות לעזרה וטובת לב. בלי צו, אבל עם הרבה פייסנות.
בימים לוהטים אלו ניצבים אנו בפני השאלה האם כל אדם המעוניין בחינוך המושתת על השקפת עולם דתית, לאומית או מסורתית יהודית יוכתם, כפי שהכתים הציבור האולטרא ליברלי בישראל את קהילת חסידי סלונים באשמת ה"גזענות".
שני בג"צים שנגררו בבית המשפט מספר שנים - פסק האברכים ופסק עמנואל - הכניסו את המדינה לסחרחורת של עימות חברתי.
האם החברה הדתית, בדיוק כמו אנשי התקשורת מול שרון בזמנו, "מאתרגים" ראש ממשלה שאולי ישמור על האינטרסים המדיניים ובינתיים מוכנים להקריב את האינטרסים הפרטיים? עינת ברזילי חושבת שהציונות הדתית חייבת לתת כתף למאבק האזרחי הגדול.
עד כמה הבגדים בהם הולבשנו בילדותינו מעצבים את טעמינו בהווה? ואיך זה שגם נילי לנדסמן, קיבוצניקית במקור, מהרהרת בעונג על שמלות נזיריות? אולי זו ההתבגרות שמובילה אותנו להבנה שסגור הוא לפעמים מילה נרדפת לפרטי.
חרדיות הן כבר מזמן לא נשים בסמרטוטים ארוכים מכסי כל, כפי שגורס הדימוי החילוני, הן אופנתיות ומעודכנות, ועדיין עדיף שלא יביעו דעה על המתירנות החילונית בלבוש, כי מייד יחשדו בטאליבניזציה. שלהבת חסדיאל היא אחת שיודעת.
"החברה הישראלית על סף פירוק...""השסעים והניכור מכרסמים בעמידות שלנו לאורך זמן...""בקצב הזה, מי יודע עוד כמה שנים נחזיק מעמד..." - יש מי שהחליטו לא לשבת בחיבוק ידיים מול אמירות כאלה.
בפרשת ליצמן וביה"ח ברזילי נצטברו על שולחננו מספר נאה של קלישאות ודמגוגיות. הכל מתובל - יש להודות - גם בשנאת חרדים עסיסית שקיבלה הזדמנות עכשיו להתגבר באופן כביכול "לגיטימי".
קור מקפיא של מינוס 15 מעלות. מחשבה אחת לא עוזבת אותי: עוד לפני העינויים ותאי הגזים ותעשיית המוות ההמונית – איך הם חיו בקור הנורא הזה? חוויות מביקור באושוויץ.
בעצם ימי האינתיפאדה האלימים, נסענו קבוצה של חברים, אל ההתנחלויות בלב יהודה ושומרון. המטרה: ליצר חזון משותף שסביבו יוכלו אנשי שמאל וימין להתלכד כדי לעצב את מדינת ישראל בשנים הבאות.
זה הפך לתופעה ישראלית: אלפי אנשים צועדים על שביל ישראל בשקט, ללא פרסום ובלי מסגרת מארגנת. השביל הפך לנחלת הכלל הישראלי. מה קורה כאן? איך זה התחיל?
פורים, חג עתיר שמחה, ופסח, החג המשמעותי ביותר בתולדות עם ישראל; ובשמחות של שני חגים חשובים אלו, קיים פגם חמור.
החברה הישראלית שותפה בשני תהליכים מקוטבים: מחד חילוניות פוסט-מודרנית; ומנגד נטייה לפונדמנטליזם. בין שני אלה נמצא הזרם הרחב, שחף מהשקפת עולם ברורה. ראובן גרבר מתווה דרך-אמצע לזרם המרכזי, הרואה עצמו יהודי ודמוקרטי כאחד, ללא מחיצה בנפשו.
ביקשנו לשמוע מרב בכיר מרבני העדה החרדית בירושלים מה עמדתו בנושא ההפרדה בין נשים לגברים ב”קווי המהדרין”, ומה חושבת החברה החרדית על העניין.
מחשבות לקראת ההכנות לפסחהמודעות ההולכת וגוברת למצבו של כדור הארץ צריכה להשפיע על כל תחומי העיסוק שלנו. אין מדובר בשגעון של כמה אנשים המוטרדים מעניינים שוליים. מדובר בשאלת הקיום העמוקה ביותר העומדת לפתחנו.
ב 25.2.1994, י”ד אדר, פורים תשנ”ד, טבח הטרוריסט היהודי ברוך גולדשטיין עשרות חפים מפשע במערת המכפלה בחברון. זה הפך למה שמציין יותר מכל את פורים עבורי. על מה ולמה חוגגים ”עד דלא ידע”?
ההבדל בין עם תחת איום קיומי לעם במאבק על זהות הוא ההבדל בין המקל למטה המקראיים. אולי הגיע הזמן להיפטר ממחלות הגולה, ולהבין שכל עוד אנחנו מארגנים הפגנות על דיור, כנראה שאנחנו יושבים לבטח במדינה ריבונית,...
חומת הלכידות הישראלית נפרצה בחודשים האחרונים באמצעות אי ציות לחוק מחד, וחרמות על סקטורים שונים מאידך. אולי האוהלים הפרושים בעיבורה של עיר, ומאגדים אזרחים מכל השורות, יביאו לשקט מחודש בבית.
"אתם, יואליש קרויס, לא 'חרדים', ולא 'אותנטיים' ולא נעליים. אתם סתם מופרעים ונטולי ערכים. נקודה. מי שזורק אבנים על שוטרים הוא חסר כל בסיס יהודי חינוכי. הוא סתם פושע". קובי אריאלי לא קונה את הקנאות החרדית המזוייפת.
חרם הוא אקט מחאה כוחני שאינו מאפשר דיאלוג אמיתי ופורה. מנגד, לאסור עליו בחוק פירושו הגבלת כלי המחאה הלגיטימיים של אזרחי ישראל. עליזה גרשון מנכ"לית צו פיוס יוצאת נגד החרם וגם נגד החוק שבא בעקבותיו.
הדתי לשעבר אוחז בזווית ראייה ייחודית: גם כשהוא בוחר באופציה הפוליטית או הדתית המנוגדת, הוא לעולם לא ייכנע להשחרת פנים של המחנה היריב. ככה זה כשאתה מביא איתך מטען והכירות עמוקה של שני צידי המתרס. פוריה גל גץ יוצאת בשאלות ושבה עם תשובות.
מהו הרף העליון למעצר על הסתה? קריאות לאלימות, גזענות פשוטה או חתימה על ספרים קיצוניים? ואולי הסתה היא כל קללה שמישהו מפטיר לעברך כשעקפת אותו ברמזור? פרשת "תורת המלך" הציבה את הדיון במושג ההסתה מחדש על סדר היום. ד"ר יועז הנדל מטאטא מהדיון את הקלישאות.
אז יזכור אלוהים או יזכור עם ישראל? הדיון שעלה לכותרות לאחרונה הציף רגשות רבים ומודחקים מעומקי המחלוקת על דת ומדינה בארץ הזו, בעיקר כשמעורב בדיון מוטיב השכול, שפורט על הנימים הכי עדינים של הרגש הישראלי....
בריטואל קבוע ובסמיכות לא מקרית לפתיחת עונת הרחצה בים, עולה שוב גם השנה סוגיית הפעלת התחבורה הציבורית בשבת ועומדת לפתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה שאמורה לדון בנושא היום.
חשבתם שהדתיים מתנגדים אוטומטית לתחבורה ציבורית בשבת? תחשבו שוב. מסתבר שבסוגיות העקרוניות באמת, המציאות הרבה יותר מורכבת מהכותרות בעיתונים. אלישיב רייכנר עושה שבת בצו פיוס.
תופעה מיסטית מוזרה בשמי הריאליטי: בהינתן מועמד דתי, המתמודדים החילונים חגים סביבו כירחים סביב שבתאי. האם זה בגלל הפחד מיום הדין? מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", קורא בכוכבים.
למי שייכת התורה? לאלו המקיימים את המצוות? לכל מי שרוצה? אולי גם למי שלא ממש מעוניין בה, או דווקא למי שטורח ללמוד אותה ולהתווכח איתה? לכבוד חג מתן תורה ארבעה כותבים אומרים: כולה שלי. חג שבועות שמח
למי שייכת התורה? לאלו המקיימים את המצוות? לכל מי שרוצה? אולי גם למי שלא ממש מעוניין בה, או דווקא למי שטורח ללמוד אותה ולהתווכח איתה? ארבעה כותבים אומרים: כולה שלי.
שנה חלפה מאז צעדו אביגיל שפרבר וחבריה מהקהילה הגאה בתל אביב, הלומים מהרצח האכזרי ב"בר נוער". השנה הם צועדים לכנסת ומבקשים שתקחו חלק במאבק על החופש לחיות באהבה.
ישראלים חילונים שמעוניינים להינשא פוגשים על מדרגות הרבנות ממסד נוקשה שלא מוכן לחתן כל זוג באשר הוא, ומדריכות כלה שמספרות לזוג הוותיק על עובדות החיים. זו הסיבה שמיקי גיצין ותנועת ישראל חופשית יזמו קמפיין למען ביטול המונופול הרבני על הסדרת נישואין וגירושין.
לרגל יום העצמאות ה- 63, ביקשנו מאנשים שאנחנו מעריכים לכתוב מכתב פתוח לאדם או מגזר שמצויים בקוטב האידאולוגי או החברתי האחר מבחינתם, ולומר להם את אשר על ליבם מבלי להתחשב במגבלות הפוליטיקלי קורקט. בחרנו מתוכם 5 מכתבים שכדאי גם לכם לקרוא.
דברים שרציתי לומר: מכתב פתוח ליום העצמאות ה-63
סרטון ההסתה נגד שי ניצן, שאיש לא ראה עד שהתקשורת נתנה לו במה רחבה, יכול היה להיגנז במרתפי חדר העריכה המפוקפק. לא לכל הבל צריך לתת במה במסווה זכות הציבור לדעת. לפעמים זה גם מסוכן.
מעשה בדירת עמידר בירושלים, שהמוסדות המטפלים חסמו את חלונותיה ומנעו ממנה אור. החושך, לפעמים פירושו אטימות.
הסופר דודו בוסי מבקש מחבריו האמנים בשמאל הנאור, לשפשף חזק את העיניים ולהביט על תושבי אריאל באור אחר: כי אין שום תועלת בחרם מלבד ריקוד בחשכה גמורה.
בין חושך לאור: כל הכותבים
את המהפכה המאירה ביותר בזהות היהודית מובילות נשים דתיות שמאווררות את ההלכה הנוקשה, ומביאות את הקדמה גם לנושא מעמד האישה בהלכה. מנגד, באמצעי התקשורת, נשים עדיין נענות לסטריאוטיפ היפה והטפשה. עו"ד בתיה כהנא דרור ראתה בטעות "היפה והחנון".
בין חושך לאור: כל הכותבים
דוד חטואל, ששכל את אשתו ובנותיו בפיגוע, הצליח למלא מחדש את ביתו באור: שלושה ילדים נולדו לו מנישואיו השניים. אמילי עמרוסי שואבת השראה ומתפללת עבור כל המשפחות שעדיין מייחלות לילדים.
בין חושך לאור: כל הכותבים
אין בישראל יהודים חילונים, ואין שום תשובה להתרסה כמו של אחמדיניג'ד שהעם היהודי הוא דת, ודת אינה זקוקה למדינה. דברי הבלע שלו נהפכים לאמירה נכונה.
בימים אלה עוברת בתיבות הדואר הוירטואליות עצומה המתנגדת להקמת עיר חרדית בחריש בשם ערכי הטבע. האם לכל מגזר מגיעה עיר משלו? איריס האן מהחברה להגנת הטבע מתנגדת בשם המרחבים הפתוחים.
מה שמנחה את הרבנים החוששים מהאקדמיה היא קטנות האמונה שלהם, חוסר יכולתם להתמודד עם אתגרי המודרנה, החשש שלהם מהרבנים החרדים, ומעל לכל, כנראה, התחושה שתורתם אינה שלמה.
סוכות הוא החג היחיד שהתורה מצווה לשמוח בו: ושמחת בחגך. כולם מוזמנים לקחת חלק בשפע וביבול הנאסף אל הבתים, לחלוק עם הזולת. זו מהות החג האמיתית. פנינו לדמויות מוכרות בנוף הישראלי וביקשנו לדעת את מי הן ישמחו לארח בסוכה.
מהתבוננות בכוכבים לומד יחזקאל נפשי, כי משחר הווצרו האדם כמה אל הנעלם, וזה המימד הדתי שבו. אותו אין לחנוק בכללים, חוקים הלכה וצווים.
"עד שיאמר רוצה אני" -
על פתרון הלכתי אחד מקובל, שהיה עשוי לפתור את רובן ככולן של בעיות מסורבות הגט, ומה בעצם קרה לו?
בבוקר היא מלמדת דוסים ב"מעלה" ובערב מחתנת זוגות הומוסקסואלים. עבור אסתי זקהיים, שחקנית עסוקה, דו הקיום מתחיל בבית.
את המחלוקת בין דתיים לחילונים אי אפשר לפתור בחקיקה ובהכרעות בין רוב למיעוט בכנסת. בנושא זה ראוי לטפל בהידברות, בשכנוע הדדי, בהסברה ובפעילות אזרחית משותפת.
מה משותף לענת קם ולכבוד השופטת בייניש? שתיהן היו יכולות לפתור את הבעיות בטיפול ראוי. חנוך דאום סבור שלכל הסכסוכים הפנימיים יש מקור אחד: נפש מוזנחת.
מילים ולחן: גולן אזולאי
ואיתך תמיד אלך בטוב, תוסיף מכאוב אוסיף אהוב
גם אם אתה עכשיו מסתיר פנים אתה אצלי בלב בפנים
![ח"כ דב חנין](http://www.tzavpius.org.il/sites/default/files/imagecache/75x75/main_images/dovkhenin.jpg "<p>ח"כ דב חנין</p>")
