הירשמו לידיעון צו פיוס
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
קבל עדכונים מהבלוג
צו 8
הבלוגיה
גיוס החרדים שנמצא בראש השיח הציבורי בימים אלה, אלא שסוגיית הגיוס היא הבעיה הפחות חשובה מהבעיה השנייה שיש במגזר הזה: בעיית העבודה.
התרומה שהחרדים יכולים...
ענן תגיות
12/02/2012 - 19:55
זהירות. ההקצנה אכן הופכת מסוכנת.
אני לא כותבת את הדברים הבאים כדי להלשין, אני גם לא מחפשת “להדליף” את זה לתקשורת בואו נגיד - כאן בינינו ובין עצמנו- שאני רוצה רק שנבחן את זה. פשוטו כפשוטו.
עברנו לגור לפני מספר חודשים בקרית יובל. האוכלוסיה באזור הזה מתחלקת לשניים - חילונים וחרדים. מאפיין נוסף של האזור אנשים קשיי יום מול אנשים ממעמד הביניים. (וכאן אין סיווג לגבי מי זה מי - כלומר- לא כל החרדים הם קשיי יום, ולא כל החילונים הם ממעמד הביניים) ובנוסף לכל אלו יש כאן הרבה מסורתיים.
מהחודשים האחרונים אני יכולה להגיד בפה מלא - התאהבתי במקום הזה! הרחובות הקטנים וסוג האנשים כאן מזכירים לי את הילדות...
07/02/2012 - 22:43
אני אפילו לא יודעת איך מתחילים לכתוב מכתב לבורא עולם... למלך מלכי המלכים. אדוני הנכבד? למנצח?... אבא?
אני יודעת שרבים לפני ורבים אחרי כתבו ויכתבו לך אינספור מכתבים, אני לא מקורית בכלל. אבל יש על ליבי, ורציתי לפרוק קצת. לפרק קצת מטענים.
אני יודעת שכתיבה היא לא תחליף לדיבור, מבטיחה להמשיך להתפלל קצת יותר... אבל חשבתי שאולי אם לדוד המלך זה היה מספיק טוב, גם אני יכולה לנסות את מזלי.
תראה אותנו. מתכתשים כאן, נלחמים כאן. בתוך העם הנפלא הזה שיצרת, בין הזוגות שאתה עצמך זיווגת, בתוך המשפחות בהן אתה שותף מלא.
אנשים לא שמחים כאן למטה.
הרגעים הקטנים של האושר הם בריחה לתוך עולם ציני שבו מכל דבר מותר לצחוק...
28/12/2011 - 09:43
לאור הבלאגן התקשורתי שהתלהט סביב “הדרת נשים” התחילו בי הירהורים. אז מה באמת אני חושבת על “הפרדת הדת מהמדינה”?יכול להיות שזה פיתרון לא רע בכלל? כל חילוני בארץ זועק לשמיים - “אבא - עזוב אותי בשקט בחיית ראבק!”, תהיתי ביני ובין עצמי האם אחותי או אחי היו מתערבים לי אם הייתי מנתקת קשר עם אבא שלי?.... אולי זה היה כואב להם, אולי הם היו מנסים לגשר, אבל האם הם היו מכריחים אותי לשבת עם כולם בחג סביב אותו שולחן? האמת? אולי אני מקווה שכן. אולי זה מראה שגם אם הקשר שלי עם אבא שלי לא מזהיר במיוחד - לפחות לאחים שלי אכפת ממני עד כדי כך. אלא שאז אני ממשיכה עוד להרהר: הרי אנחנו עם ישראל, בניו...
08/12/2011 - 15:31
לאחרונה פורסמו ברחבי הרשת בכלל, ובאתר צו פיוס בפרט, כל מיני דעות שונות והיבטים על נושא הדרת נשים, כיסויי ראש, הטרדות מיניות ובכלל נהייתה התעסקות בעין פקוחה על המתרחש באזורים היותר מעורפלים של חיינו.כל אחד משמיע דעתו, כולם פתאום תוהים מהי הטרדה מינית בכלל? מה מקומה של האשה בתוך כל זה?
היה קשה לי מאוד עם ההתייחסות של כולם כולל כולם לנשים, כאילו הטרדה מינית תלויה באיזה שהיא צורה עם היא תלך עם כיסוי ראש או עם חצאית מיני, האם היא תשיר מול קהל גברים מרייר או לא, והאם היא תסתובב לבד ברחוב.דבר אחד הפריע לי במיוחד: חיפוש ההבדלים וההבחנות בין הקהל הדתי, החרדי והחילוני בנושא הטרדות מיניות.
מדוע שיהיה...
23/11/2011 - 17:36
הנה פוסט שבחיים לא העלתי על דעתי שאכתוב:
אחרי שנים של חיפושים, תהיות, נפילות, בחירות מוטעות, יתמות מייגעת, וימי אבל לאומיים...אני סוף סוף מרגישה שיש לנו מנהיג.לא, אני לא מכירה אותו באופן אישי, אני אפילו לא הצבעתי לו מעולם בבחירות, יותר מזה - אני מודה שאפילו די שנאתי את החיוך הזחוך והלשון החלקלקה שלו, אבל פתאום משהו השתנה. בי? בו? במדינת ישראל? כנראה בכל הנ”ל.כבר שנים שאין מלך בישראל. כל הרוחות מנשבות בלהט לכל הכיוונים מה שמשאיר אותנו כעם די עייפים, ועפים לאלף עזאזלים כל פעם מחדש. חשופים, פגיעים, ולא ממש יודעים איך להודות בזה, ובטח איך לתקן את זה. אני לא היחידה שבכל סבב בחירות מחדש לא...
01/11/2011 - 11:43
כואב לי הלב על הילדות הזו. שחלפה כך פתאום... אני מסתכלת על הילדים של היום וזה עושה לי רע. ילדות קטנות בשמלמלות עוד יותר קטנות, ילדים במשחקי מלחמה, אבל החיילים מפלסטיק הם עצמם ודמותם.
כמה קשה היום לילדים שלנו, באיזה מלחמה על ביטחון עצמי וכבוד הם נמצאים. השם ירחם.קליפ הפסטיגל:אוקיי... פעם הפסטיגל היה מרגש אותי באופן מיוחד. היינו שרים בקול גדול “פסטי פסטי פסטי גל, בוא איתי לפסטיגל” ואת השרשרת הייתה מובילה ציפי שביט המדהימה (האשה הזו נשארת פשוט אותו הדבר כבר שנים - לא יאומן), היינו מחכים לשמוע את עוזי חיטמן, גידי גוב, רבקה זוהר, חני נחמיאס ואתי אנקרי, השירים היו איכות אמיתית, שירים...
17/10/2011 - 19:48
את הפוסט הזה אני רושמת בתוך ראשי כבר שבועיים.
ב- ה’ בתשרי, 2.10 למיניינם, בשעה 21:00 נולד לי בני בכורי, תודה לאל.
אני לא ארחיב הרבה על הלידה עצמה... חוויה עוצמתית, גדולה מהחיים, זר לא יבין זאת. פתאום הבנתי מה משמעותה של אמהות. באמת פתאום. זה קורה בשנייה שהרך הזה יוצא לעולם בבכי... הוא נולד, ואני נולדתי ביחד איתו.
אני החדשה.
אז נעים מאוד, אני קרן, האשה של אדם, ואמא של ישי.
תרשו לי להכניס אתכם לנבכי נפשי מאותו יום שהוא נולד, ועד שמונה ימים לאחר מכן. ברית המילה. האמת שאני אתחיל בהצצה קטנה חמישה חודשים קודם לכן: גיליתי שיש לי בן. באותה שנייה שגילינו, נסענו אני ובעלי היקר לכותל. משהו משך את שנינו...
28/09/2011 - 10:09
יש מצווה מיוחדת, שאם קרה לכם איזה נס גדול, מצווה לפרסם. גילוי השם בעולם... כמו שאומרים.. :)ראש השנה, הפך עבורי בשנים האחרונות מאוד מיוחד.אני עוד זוכרת לו את ראש השנה לפני שנתיים. שהתחלתי לספר לכולם שאני מתחתנת השנה.רק הוא יודע כמה הייתי רחוקה מזה שנות אור גם במחשבה, גם בתפישה וגם במקום שבו הייתי בחיים.הייתי רווקה תל אביבית, שחיה את העבודה שלה בעיקר, חושבת שהיא נהנת מכל רגע, בטוחה שהיא “טורפת את החיים” בזתי למוסד הנישואים בכלל... לא הבנתי למה למרות כל הסטטיסטיקות של הגירושין אנשים מתעקשים לחשוב שלהם “זה לא יקרה”... במה הם חושבים שהם שונים? מה גורם להם להתחייב ככה לכל החיים ועוד להכריז על זה...
16/09/2011 - 10:08
אני קוראת קבועה של כל מיני מאמרים/פוסטים המתפרסמים מידי יום בצו פיוס, ynet יהדות, ועוד אתרים המציגים את נקודת הממשק שבין היהודים המאמינים הדתיים לבין היהודים החילונים הכופרים במדינתנו ישר-אל הקטנה והנאורה.המקום הזה שבו האש מתלקחת, כמו שתי אבני צור חזקות, זה המקום שאותי באופן אישי הכי מרתק. כאילו משהו שואב אותי לשם בכל פעם מחדש.חברים קרובים שלי תמיד אומרים לי, עזבי אותך מכל הבלאגן הזה, תתרכזי בתשובה שלך, בעבודה הפנימית, תתחזקי, תתקרבי לשם יתברך.
אני יודעת שהם צודקים, אני לא המשיח ולא אני מין הסתם אצליח להציל את המצב. אבל בצורה מוזרה - אני מרגישה את קירבת אלוקים דווקא במקומות המתנגחים האלה -...
22/08/2011 - 16:14
מאמר תגובה לאלישע בן אבויה.יום חמישי האחרון הביא עימו אירוע נוסף שיכנס לארכיון האסונות הנוראיים שקרו לעם היהודי במדינת ישראל. למרות שאיני צופה בטלוויזיה, בטוחני שדיברו עליו רבות כל הסופשבוע, סיקרו אותו סקירה תקשורתית נרחבת בחוסר צנזורה משווע בו רואים כל משפחה שכולה בשעת צערה, וכל אם שאיבדה את בנה, התקשורת, אני בטוחה, לא חסה על אף אחד. היא רוצה לגרום לנו לנסות להרגיש... והיום עם כל האדישות זו באמת משימה קשה עבורה. מה לעשות? התרגלנו.פעם רצינו רק לשמוע מה קרה, היום אנחנו כנראה רוצים לראות דם. (בהנחה שהתקשורת מספקת לנו מה שאנחנו מבקשים כמובן)בכל מקרה, מסתבר שבלטה אם אחת באופן מיוחד לידידי...
