מאת
איך קרה שתרבות המזרח נתפסת כחאפלה ממושכת ותרבות אשכנז היא עושר תרבותי ודיכאון שואה? המשרד לענייני גמלאים החליט לפתוח מפעל תיעוד לסיפוריהם של קשישים מעדות המזרח

 

יוזמה יפה נקט שר הגמלאים אורי אורבך. מעתה, לצד מפעל התיעוד החשוב והמרשים של סיפור יהודים יוצאי אירופה, בעיקר סביב נושא השואה, החליט השר אורבך על הפעלת מוקדנים שיאזינו לסיפוריהם של קשישים עולי מדינות צפון אפריקה, ומזרחיים בכלל, ויעלו אותם על הכתב.

בתוכניתם "המילה האחרונה" ביקשו ג'קי לוי ואברי גלעד מן המאזינים למצוא שמות לפרויקט הזה. השמות המסוגננים לא אחרו להגיע: כולם סבבו סביב גיבורי תרבות כמו אום כולתום, ופריד אל אטרש, ושנינויות על משקל "על האש" במקום עמוד האש, חפלה וצהלולים. היה גם אחד שהתחכם והציע לקרוא למיזם "ערוץ 24".

השמות הללו גילו באופן מרתק, מה שהפנימו בעיקר בני הדור הצעיר, חלקם מזרחים בעצמם, לגבי תרבות אבותיהם: פולקלור במקום תרבות, שטחיות על חשבון עומק, שמחה ריקה כביטוי לרגשות רוחניים ודתיים.

כולנו מכירים את הקלישאות על ארמונו של מלך מרוקו המלא ביהודים, מהספר ועד היועץ הקרוב, ובכל משפחה מזרחית יש מישהו שהיה משבעת פרנסי העיר עד שהגיע מספרם לשבעים, אולם המציאות ההיסטורית שונה. היהודים ניהלו את עצמם כקהילה מגובשת, לעיתים כשהם נתונים תחת זעם ועוינות מצד האיסלאם, עם גזרות שונות ומשפילות שנוגעות אפילו לאופן שבו בית יהודי אמור להבנות (נמוך יותר מבתי המוסלמים) ופחד ובעתה ממצב רוחם של שליטים.

בתקופות המוארות של יהדות המזרח פרחו שם ענקי רוח כמו הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, דון יצחק אברבנאל, רבי יוסף קארו ואחרים.

החינוך המשותף – פשוט ללמוד ביחד

לאתר החינוך

המחנה המשותף: קיץ אחד – חברים לחיים

לאתר המחנה

פריד אל אטרש ובשר צלוי על האש, הם תענוגות נפלאים לאדם, אבל אינם מבטאים במאומה את תרבות המזרח, שהייתה כולה כרובה יהודית ודתית, ונשענה על מקרא, משנה ותלמוד. גם תהליך החילון שעבר על חלק מבני עדות המזרח לא טשטש את הזיקה הראשונית לדת, אלא חיבר אותם אל הציונות והביא לכך שבסופו של דבר, גם מסיבות אחרות, עלו רובם ארצה.

כעת, בארץ הקודש, נכדיהם וניניהם הישראלים מאמצים את התודעה הקולקטיבית לפיה המורשת המזרחית נחותה וחסרת עומק היסטורי, ופורשים אותה לראווה כפוסטרים של אום כולתום ושווארמה בפיתה.

אינני נמנית על אלה הגורסים אפליה בכל צומת בחייהם. ברמת הפרט, אני מאמינה שישראלי שקיבל הזדמנות לרכוש השכלה גבוהה (אולי פה מתחילה האפליה, בנגישות להזדמנויות) יכול להתקדם בהתאם לכישוריו ולחריצות שלו, וההוכחות רבות. אבל בכל הנוגע לסיפור של החברה הישראלית, בהחלט עוצב כאן הלך מחשבה שמחלק תרבות גבוהה ונמוכה לאשכנזית וספרדית, שרואה בכל קשיש אשכנזי ניצול שואה עם סיפור שראוי להשמיע, ובכל קשיש ספרדי, סבא חביב עם שקדים בכיסים לחלוקה בבית הכנסת.

אצלנו, הנכדים, זה כבר אבוד, אבל ספרי הלימוד של נכדינו טרם נכתבו. זה הזמן לרענן תכנים

X