מאת
אי אפשר היה לכונן מדינה מבלי לעזוב ולמרוד בבית המדרש, בגלות, ומבלי להיחשף למהפכות הלאומיות שהתרחשו באירופה ועמי העולם במאה ה 19. אי אפשר היה להתאגד וליצור מוסדות דמוקרטים, מבלי לקבל את הערכים הבינלאומיים של השכלה, דמוקרטיה, שיוויון זכויות וזכותו של הפרט להגנה ולמולדת

 

 

"הנס האחד אין שני", כך קרא נתן אלתרמן בשירו "מגש הכסף" לקבלת הריבונות היהודית בארץ ישראל בשנת 1948. הקמת מדינת ישראל לפני 70 שנה היא אחת המהפכות הגדולות בהיסטוריה של האומות. אומה שבמשך 2000 שנה לא החזיקה בבעלות על אדמה ואשר בניה נפוצו לכל רחבי תבל, מתנערת מעפר, מיישבת ארץ חרבה ובונה מנגנוני שלטון ותשתיות חינוך, תרבות, תעשייה, רפואה וחקלאות.

 

מי אחראי למהפכה הגדולה הזו? בוודאי שעושיה. מי שעזבו משפחות ומולדת ועלו לישראל לבדם להתיישב בדגניה וחניתה, מי שיצאו מחומות ירושלים וצפת, מי שעלו מתופת השואה ומיד נשלחו לאחוז בנשק לתוככי מלחמת העצמאות, מי שעלו וישבו במעברות מטפטפות גשם ועוולות, ובערי שדה רחוקות על קו הגבול הבלתי מיושב.

במהלך השנים, התרחקו והפכו לשבטים שונים שכל אחד רואה בערכיו את הערובה לקיומה של החברה היהודית בישראל: החרדים חושבים שלימוד התורה מגן עלינו וחוקי ההלכה צריכים להנחות את דרכה של המדינה ואילו החילונים בטוחים שהאקטיביות הלאומית היא זאת שאיפשרה את היצירה של מדינה יהודית, מודרנית וחזקה.

אולם האמת היא שמדובר פה בשני כוחות שנצרכו זה לזה כדי לאפשר את הפלא: אי אפשר היה לכונן מדינה מבלי לעזוב ולמרוד בבית המדרש, בגלות, ומבלי להיחשף למהפכות הלאומיות שהתרחשו באירופה ועמי העולם במאה ה 19. אי אפשר היה להתאגד וליצור מוסדות דמוקרטים, מבלי לקבל את הערכים הבינלאומיים של השכלה, דמוקרטיה, שיוויון זכויות וזכותו של הפרט להגנה ולמולדת.

 

אבל בהינתן כל אלה, אין ספק שהזיקה הדתית לארץ ישראל היא הרוח תחת כנפיה של המהפכה, והמושג "שיבת ציון", תפילת "אם אשכחך ירושלים" בכל טקס של חתונה יהודית, ומיתוסים מכוננים של חורבן הבית ו"שלח את עמי", מעצבים את הדי אנ איי של האומה במהלך אלפיים שנות הגלות.

מבלי הכוח הדתי היוקד של הקשר המכונן לארץ ישראל, לא הייתה נולדת הציונות, שמהותה שיבה לציון. מבלי הכוח הדתי הזה, תנועה הלאומית יכלה אולי להביא להקמת אוטונומיה באוגנדה.

 

מבלי הכוח הדתי לא היה מחנה משותף שמחבר בין פעילים אנרכיסטיים בכל העולם, ומעניק להם בסיס לחיבור ומושגים ראשונים לנסח בהם את הרעיון הגדול: כולם הכירו את ההבטחה התנ"כית לאברהם יצחק ויעקב, כולם ידעו שיהןדי נושא פניו למזרח וידעו למלמל "שמע ישראל" באותה השפה. את התוקף הרוחני למעשה החילוני שאבו מיהדותם.

ומנגד, מבלי ההתנערות החילונית מן הגלות, לא היו עוזבים את הבית צעירים וצעירות וממירים את הגמרא במחרשה וטוריה. רעיונות כמו "חירות ואחווה", אליהם נחשפו, והחתירה לדמוקרטיה שפשטה כרוח במערב, גרמה להם לקפוץ על עגלת השינוי ולדהור איתה ציונה, עם נס ודגל.

גם היום בשנת השבעים אנחנו מחויבים לזכור ולהנכיח את הסינרגיה בין הכוחות המניעים הללו שעדיין חיים ובועטים ומייצרים לא מעט קונפליקטים בחברה הישראלית. עלינו להבין שרק סינרגיה ביניהם תביא אותנו להשלמת היצירה המפוארת של חברה מתוקנת, רבת זהויות, שמתנהלת מתוך עקרונות של חופש הפרט וזכותו לכבוד, אבל שואבת ומעמיקה את הזיקה שלה לזהותה ומורשתה.

החינוך המשותף – פשוט ללמוד ביחד

לאתר החינוך

המחנה המשותף: קיץ אחד – חברים לחיים

לאתר המחנה
X