מאת
לינוי בר גפן על דנה וגיא, הילדים השקופים של הכיתה. אלה שלא הרגישו בהם וגדלו להיות הבוסים, אבל עדיין סוחבים תחושה חמוצה מאז

דנה וגיא (שמות בדויים) לא היו החברים הכי טובים שלי. הוא היה הילד השמנמן והמגושם שלא מצא את עצמו בחברת הבנים חובבי הכדורגל והכדורסל וניסה שוב ושוב להצטרף אלינו, הבנות, במשחקים העדינים יותר. במקום להפוך להיות שותף הסוד שלנו, הצטרפנו לחגיגת הבוז למי שלא עמד בתנאים המגדריים המחמירים של הקבוצה וכינינו אותו "הומו" כקללה.

גם דנה הייתה ילדה חסרת ביטחון שלא מילאה אחרי הפרמטרים שמצעידים אותך לפופולאריות בחברת הבנות וזכתה רוב הזמן להתעלמות. שניהם היו שוכני הקבע של "הכיתה הטיפולית" – הכיתה אליה בית הספר היוקרתי שבו למדנו ב"שיכון האמידים הותיקים" נהג להפנות את מי ש"משום מה" גם לא נולד להורים בעלי הכנסה גבוהה. שמונה שנות נידוי וקינטור עברו עליהם עד שהתפצלנו לתיכונים. רובנו המשיכו לאותו תיכון עירוני, בעוד ששניהם (וגם אני) הרחקנו מהכיתה למקום שבו נוכל להמציא את עצמנו מחדש.

עוד טורים "הילד האחר"

הילד של יונתן

עוד טורים  ב"הילד האחר"

הילד של עדי

דנה וגיא (שמות בדויים) לא היו החברים הכי טובים שלי. הוא היה הילד השמנמן והמגושם שלא מצא את עצמו בחברת הבנים חובבי הכדורגל והכדורסל וניסה שוב ושוב להצטרף אלינו, הבנות, במשחקים העדינים יותר. במקום להפוך להיות שותף הסוד שלנו, הצטרפנו לחגיגת הבוז למי שלא עמד בתנאים המגדריים המחמירים של הקבוצה וכינינו אותו "הומו" כקללה.

גם דנה הייתה ילדה חסרת ביטחון שלא מילאה אחרי הפרמטרים שמצעידים אותך לפופולאריות בחברת הבנות וזכתה רוב הזמן להתעלמות. שניהם היו שוכני הקבע של "הכיתה הטיפולית" – הכיתה אליה בית הספר היוקרתי שבו למדנו ב"שיכון האמידים הותיקים" נהג להפנות את מי ש"משום מה" גם לא נולד להורים בעלי הכנסה גבוהה. שמונה שנות נידוי וקינטור עברו עליהם עד שהתפצלנו לתיכונים. רובנו המשיכו לאותו תיכון עירוני, בעוד ששניהם (וגם אני) הרחקנו מהכיתה למקום שבו נוכל להמציא את עצמנו מחדש.

X