מאת
לא ברור למה, אבל יונתן יבין, הילד משכונת השמנת ברחביה, נמשך דווקא ל"ילדים הרעים" בכיתה שלו, אלה שגרו בשכונה, אכלו מרק קובה של סבתא ולמדו במגמה מקצועית

החבר הראשון שלי מכתה א' היה בעצם שני חברים, שניהם לא נכונים: יוסי וארז. הם לא היו אשכנזים, יוסי גר עם סבתא שלו כי היה שם איזה סיפור של הורים שנעלמו, הוא מעולם לא גילה ואני הבנתי שלא שואלים "אבל איפה אמא שלך? איך יכול להיות שאתה לא גר עם אמא שלך?"

ארז בא מהקטמונים, שכונה שלילדים האשכנזים של טלביה-רחביה לא סיפרו עליה, כי לא רצו לערבב חלילה את השמנת בבשר פנתרים. אבא של ארז נהג במונית ולאחיו קראו שרון, וזה הדהים אותי שיש בן שקוראים לו שרון, כי עד זה היה שם של בנות שרוקדות בלט קלאסי ולומדות פסנתר.

הלכתי לשניהם בלי רשות ואכלתי אצל ארז את מרק הקובה השני הכי טעים שאכלתי בחיי. בליל ל"ג בעומר אחד, בכיתה ג' אולי, שיקרתי להורי שאני ישן אצל חבר "נכון" אחד, בן של רופא. הם הסתובבו בקטמון חצי לילה עד שמצאו את המדורה הנכונה, ואז כמעט צלו אותי עליה מרוב כעס.

הילד האחר – חזרה לבית הספר תשעו

הילד של לינוי

הילד האחר –  חזרה לבית הספר תשעו

הילד של גלית

מתישהו התאהבנו שלושתנו במאיה. כלומר, אני המשכתי להיות אידיוט וגיליתי להם על קיומה, כי היא היתה שכנה שלי. סיפרתי על יפהפייה בלונדינית עם עיניים כחולות שהטבע לא ברא שנייה לה, אלה היו מושגי היופי היחידים שהכרתי אז.

חיזרנו אחריה במרץ, כל אחד ניסה לגנוב את תשומת לבה, ולבסוף נשברנו וביקשנו ממנה במכתב משותף שתבחר אחד מאתנו. הייתי משוכנע בניצחוני, כי נשענתי על הוותק, אבל מאיה בחרה בארז. יחסיהם הסוערים ידעו עליות ומורדות, עד שהסתיימו מקץ כשבועיים. אני התגברתי על הפרידה באמצעות שתייה מופרזת של מיץ פז (כל שתייה של מיץ פז היא מופרזת).

יוסי עזב לבית ספר אחר, אני חושב שעבר לגור עם אבא שלו בבקעה. ארז המשיך אתי לחטיבה, שם הבדיל קו הרבה יותר ברור בין האשכנזים מהריאליות ובין המזרחים מהמקצועיות. אני לא זוכר אם הוא הגיע לבגרות, אני מקווה שכן וחושש שלא. אבא שלו החליף את המונית בקיוסק בכיכר ציון, ובאחד מביקורי המולדת שלי בבירה, בגיל עשרים ומשהו, ראיתי שארז החליף את אבא שלו בקיוסק.

חיפשתי אותם הרגע בפייסבוק, אבל אין להם. חבל. אני מתגעגע לעצמי לפני כל הדעות הקדומות.

X