מאת
"כפייה חרדית בקודש הקודשים החילוני", או סיכוי להנמכת החומות בין חרדים וחילונים? עליזה גרשון מברכת על הרעיון להקצות שעות פתיחה מיוחדות לחרדים במוזיאון ישראל

הטור התפרסם לראשונה בעיתון הארץ.

החלטת הנהלת מוזיאון ישראל לאפשר שעות ביקור נפרדות לנשים וגברים בתערוכה העוסקת בחסידות הצליחה, כצפוי, לעורר סערה תקשורתית ואף זכתה לכותרת הראשית של עיתון הארץ. "כפייה חרדית בקודש הקודשים החילוני" ו- "החרדים כובשים חלקה נוספת בירושלים" היו רק חלק מההתבטאויות שנשמעו בתגובה המרעישה. אך מקריאת הכתבה ומתגובת דוברת המוזיאון עצמו, נראה כי הפעם מדובר במהומה רבה על לא מאומה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, במהומה המושתתת על ערכים חשוכים שאינם הולמים בני תרבות.

בואו נבחן את הדברים באופן ענייני: האם כתוצאה מהחלטת המוזיאון, מבקריה הלא-חרדיים של התערוכה ייפגעו או יצטרכו לוותר על זכויותיהם ולשנות כהוא זה ממנהגם לבקר ללא הפרדה מגדרית בתערוכה? לגמרי לא. כפי שעולה מהכתבה, ההפרדה המדוברת לא תתקיים בשעות הביקור הרגילות של המוזיאון אלא תתאפשר רק מעבר לשעות אלה, בהתאם לביקוש של קבוצות חרדיות. אם כך, צריכה להישאל השאלה לגבי זכותם של קבוצות מסוימות להזמין מראש ובאופן פרטי ביקור במוזיאון ולקיים אותו באופן שמתאים לאורחות חייהם, דתם או מצפונם. מעניין היה לבדוק מה הייתה התגובה אילו במקום חרדים היה מדובר, למשל, בקבוצה מוסלמית דתית. אני תוהה אם גם אז היו אנשים נאורים מרשים לעצמם להשמיע קול זעקה. אני מקווה שלא, ועוד יותר מזה, אני מאמינה שכל מי שהיה מעז להשמיע קולות של מחאה, היה מתוייג בצדק, כ"ימני קיצוני שונא ערבים".

חשוב להבהיר כי כותבת שורות אלו התנגדה בתוקף בעבר לכל גילוי של הדרת נשים או כפייה דתית ואף ביטאה זאת בפומבי. אך לא זהו המקרה. הנהלת מוזיאון ישראל ראויה לכל ברכה, בראש ובראשונה על ההחלטה לקיים תערוכה אשר מאפשרת למי שאינו מכיר את הקהילה החרדית להיחשף למנהגיה ואורחות חייה של הקהילה, ולהציץ אל מעבר לדימוי השלילי המשתקף פעמים רבות בתקשורת. במקביל, הנהלת המוזיאון קיבלה החלטה אמיצה לאפשר ביקור של חרדים בתערוכה והציעה להם לעשות זאת באופן שמתאים ונוח להם. מדובר בהחלטה המושתתת על כבוד וסובלנות, כיאה למוסד תרבות מכובד, ועל כך יש לשבח את הנהלת המוזיאון.

יש לראות בצעד זה מהלך המסייע להנמכת החומות החוצצות בין המיגזר החרדי לבין החברה הישראלית ואשר מהווה אבן דרך בתהליך ארוך ומורכב של טוויית החוטים המקשרים בין הקבוצות והמיגזרים השונים בחברה הישראלית.

כמו כותרת התערוכה, "חסידים – לא שחור לבן", כך גם חיינו אינם צבועים בשחור-לבן. אנחנו חיים את חיינו בשטח האפור ושם עלינו להתנהל באופן שיאפשר לכולנו לחיות זה לצד זה בסובלנות מתוך כבוד זה לאמונתו של זה ולאורח חייו. החלטת מוזיאון ישראל היא צעד בכיוון הנכון.

 

החינוך המשותף – פשוט ללמוד ביחד

לאתר החינוך

המחנה המשותף: קיץ אחד – חברים לחיים

לאתר המחנה
X