מאת
"מבחינתי, המודל הנשי הוא מודל של פיוס. של גישור. של חיבור. הוא נוטה לקדם שיתופי פעולה וליצור תשתיות קהילתיות". מנכ"לית צו פיוס בטור ליום האישה

בראשית שנות השבעים, עת שלטה בישראל ראשת ממשלה, הגברת גולדה מאיר, בשוויץ הנאורה והמערבית טרם ניתנה זכות בחירה לנשים. עובדה זאת יש בה כדי להצביע על המחויבות העמוקה לזכויות האישה במדינה העברית הצעירה, כבר מהשנים הראשונות לקיומה, וכפי שניסחה זאת החלטה ממשלת מ 18/3/49 : יקוים שוויון מלא וגמור של האישה – שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה החברה והמשק ובכל מערכות החוקים."

במרוצת הדורות, גם תחת נסיבות חברתיות ותרבותיות לפיהן מקומה של אישה היה בתוך הבית פנימה, הנשים בקהילות היהודיות היו חלק בלתי נפרד מהנהגת הקהילה. לרבנית היה מקום של כבוד ומעמד בהחלטות בעלה, נשים, הגם שהיו מאחורי הקלעים הובילו מהפכות שקטות, הין היתר היו אלה בנותיו של רש"י שהניחו תפילין, מבלי שקיבלו היתר מהממסד הרבני.

בראשית תהליך שיבת העם לארצו, כשהתפשט הרעיון הציוני והחלה השיבה ארצה, נשים כגברים היו חלוצות ונטלו חלק בכל עבודות השדה והמשק, יצאו לשמירות, וחיו את המהפכה אפילו מבלי לדעת שהן חלק מהזרם הפמיניסטי,

אחריהן באו הנשים העבריות ששרתו בהגנה ובאצ"ל ולחמו בפלמ"ח , ואף היו חלק ממבצעי ההעפלה הנועזים. ונדמה שהיום, בעידן מאפשר מבחינת הנשים, עדיין לא השלמנו את המהלך שיביא נשים לעמדות מפתח, למנהיגות ולמיישבות סכסוכים.

ד"ר רבקה נרדי, חוקרת מגדר, כתבה ב 2007: "אילו בעלי השררה המחזיקים בעמדות כוח היו לומדים משהו מהאיכויות הנשיות המעוגנות בקודים אחרים – יותר רגשיים-אנושיים ודמוקרטיים – היה עולמנו מתנהל לאורם של ערכים יותר הומאניים, עם יותר חמלה וסובלנות". כלומר, לנשים יש יכולות מוכחות בתחומי התקשורת הבינאישית, הן רואות את ההקשר הרחב ולוקחות בחשבון שיקולים רגשיים, מתחשבות בפרטים המרכיבים את המארג העסקי וחותרות להרמוניה.

החינוך המשותף – פשוט ללמוד ביחד

לאתר החינוך

המחנה המשותף: קיץ אחד – חברים לחיים

לאתר המחנה

עשרים שנות עבודה בצו פיוס, הוכיחו לי שאלה הם הכלים המאפשרים דיאלוג ומציאת דרך להתנהלות במצבי קונפליקט מורכבים מעצם העובדה שלא תמיד ניתן למצוא להם פיתרון. וגם – אם יימצא פתרון הוא לא בהכרח יבטיח ניצחון מוחלט של אחד הצדדים אלא ישאף למצוא את נקודת האיזון בין רווח להפסד של אלה משני צידי המיתרס.

 

מבחינתי, המודל הנשי הוא מודל של פיוס. של גישור. של חיבור. הוא נוטה לקדם שיתופי פעולה וליצור תשתיות קהילתיות. נשים נעזרות זו בזו, לא רואות פחיתות כבוד בלהתייעץ , פחות מקובעות ולכן יותר פתוחות לרעיונות חדשים.

 

אולי זאת הסיבה שבתי הספר המשותפים לחילונים ודתיים, צמחו בחלקם כפועל יוצא של יזמות נשית –  אמהות שרצו חינוך מגוון לילדיהן, שראו את הצורך להעשיר את הילד דרך המפגש האנושי, ומודעות כלפי רווחתו הרוחנית והמנטלית של הדור הבא, הניעו נשים ליזום ולהקים ביחד איתנו כמה מבתי הספר והגנים המשותפים לילדים חילונים ודתיים ברחבי הארץ.

 

אף על פי שאנחנו נתונים במצב של סיכון בטחוני מתמיד, ברור שהעולם הגלובלי צועד לעבר כיוון חדש, המודעות הגבוהה לצרכים הנפשיים של היחיד, להבחנה בשוני, לקבלת האחר, המוחלש, הם מסימני העידן החדש והדיאלוג איתו דורש מיומנויות "נשיות" . אפשר לראות את זה בריבוי הפורומים המנוהלים ע"י נשים ולמען נשים, בנושאי הורות, בריאות, הגנה על הסביבה ועל בעלי החיים. הקהילתיות וההסתופפות סביב אינטרס משותף, חלוקת הידע והניסיון האישי למען טובת הכלל, הם פניו של העתיד. ובכך מצטיינות נשים.

פורסם לראשונה בישראל היום, מרץ 2016

X