פעילות שנתית

עצם זה שכל המחנה העל דילמות וקונפליקטים, זה נתן כלים לחשיבה לטווח הארוך לא רק לאותו רגע. זה נתן כלי לחיים ששואלים איפה אתה סובלני? איפה אתה מקבל את האחר? איפה אני נמצא? איפה אני ממתג את עצמי? זאת המטרה שלי שיהיה ראש פתוח, שלא יתייג אנשים, שידע לקבל כל אדם באשר הוא. יכול להיות שהייתי שולחת אותו לקאמפ באנגלית שהיו שם דתיים וחילוניים אבל זו לא הייתה שיחה על זה...

המחנה זה משהו שפתח אותי לכל מיני דברים אחרים ופרץ לי כל מיני גבולות, מה שלא יכולתי לעשות סתם בקיץ רגיל...

המחנה הוא משהו אחר, הם לא רק יושבים ולומדים ומדברים ומתדיינים כל היום אלא יש גם את החלק החוויתי...נותנים להם לבחור את מה שהם עושים שם ולמה הם נכנסים ולמה לא יחד עם הקפדה שהם כן ייכנסו למשהו מסוים.

אני מרגישה שהבן שלי התבגר יותר, למד להכיר את האחר וזה שימח אותו ואתנו כהורים מאוד.

היו הרבה ילדים שזה היה להם שונה כל העניין של השבת, כי הם לא באים מבית דתי שומר שבת ויש כאלה שזה היה רגיל להם אבל עדיין זה היה טיפה שונה. אתה פתאום רואה ילד בשבת שמנגן בגיטרה ולמרות שאתה לא רגיל לזה, אתה מקבל את זה.

זה היה באמת כאילו קמים לתוך כיף. הרגשתי באמת כמו שלא הרגשתי בחיים. הרגשתי שהאנשים מדהימים ושהפעילויות ממש כיפיות והכול ביחד עשה אווירה כל כך כיפית שכיף לקום אליה בבוקר .

המחנה איפשר לילדים להכיר ולקבל את הקשת המגוונת של אורחות החיים מסביבם. סומכים עליהם שידעו מה לעשות, בהתאם לאורח החיים שלהם. הכל נעשה ללא כפייה ומי שהגיע דתי נשאר דתי גם בסוף המחנה, מי שהגיע חילוני נשאר חילוני.

היו הרבה ילדים שזה היה להם שונה כל העניין של השבת, כי הם לא באים מבית דתי שומר שבת ויש כאלה שזה היה רגיל להם אבל עדיין זה היה טיפה שונה. אתה פתאום רואה ילד בשבת שמנגן בגיטרה ולמרות שאתה לא רגיל לזה, אתה מקבל את זה.

המסרים שמעבירים להם במחנה הם שלא חשוב מה אתה ומי אתה, אתה עדיין יכול להיות חבר של מישהו ששונה ממך. זה דבר אחד. זה לא סתם להעביר חלק מהחופשה... היום חצי שנה אחרי היא בקשר כמעט יום יומי עם חלק מהחניכים. זה ייחודי. זה לא סתם להעביר חלק מהחופשה...

הוא פגש הרבה ילדים, הוא נחשף לכל מיני שיחות ודיונים גם עם המדריכים וגם עם הילדים. כל מיני דיונים על כל מיני נושאים שאני לא חושבת שהוא דן בהם בעבר, על איפה אני בחברה? מה התפקיד שלי? ומה מצפים ממני? כל מיני דברים שנגעו בו.

אני חושבת שלקחתי משהו את הדבר הזה שנקרא אומץ. אומץ להכיר ולנסות...אני חושבת שהכרתי המון אנשים ואני עדיין בקשר איתם...ואני חושבת שמאוד למדנו אחד מהשני, אנחנו מאוד משפיעים אחד על השני בחיים ומבחינתי זה אומר שתרמתי במשהו.

אני מאוד מרוצה שהיא השתתפה במחנה המשותף, אין מה להתלבט במחנות אחרים, החוויה היא יוצאת מהכלל עבור הילדים שלנו. לא שמעתי על ילד שלא יצא מרוצה מהמחנה המשותף.