…על בית הספר להשיג יותר מאשר להימנע מלדחוף את תלמידיו להתאבדות. מוטל עליו להעניק להם תשוקה לחיות ולהציע להם את התמיכה והגיבוי בתקופת חיים
קראו עוד
לאט עם הטרנדים
אם הייתי יכול להוסיף עוד תכנית לתכניות הלימודים של שנת הלימודים החדשה, הייתי מוסיף תכנית להורים וקורא לה תכנית ההרגעה והאמון.
הילד האחר
יכול להיות שקרני אלדד הייתה "הילד האחר" בעצמה? זאת שלא מעטרת את שיערה בסיכות פרפר אבל מתחברת עם הפושטק של הכיתה? עם עוד שמונה מילים לפחות
לא ברור למה, אבל יונתן יבין, הילד משכונת השמנת ברחביה, נמשך דווקא ל"ילדים הרעים" בכיתה שלו, אלה שגרו בשכונה, אכלו מרק קובה של סבתא ולמדו במגמה מקצועית
איזה כיף היה להיות חברה של ניר! שאבא שלו יצא ונכנס מבתי כלא… הסופרת גלית דהן קרליבך דווקא מתרפקת בחיבה על הילד האחר מהכיתה שלה, אי שם בדרום
את הילדה שעשתה את צרכיה בכיתה, ליד כולם, עדי רובינשטיין זוכר בעצב. אז, בכתה א, זה היה מצחיק, אבל היום הוא מבין כמה כשלה המערכת בהכלת החריג
זו הייתה שעה חשוכה. גיששנו בתוך הסופות ולא מצאנו את היציאה. חומות גבוהות של ניכור וחשדנות צמחו בינינו
כשירו בראש הממשלה, הסתיו בדיוק התחיל והכל נראה עגום ומערבל.
לידידיה מאיר אין זמן לשמוע את כל הדיסקים ולקרוא את כל הספרים היוצאים לאור חדשות לבקרים, ומפליאים לשיר ולספר את התרבות היהודית. האם ניצחנו את ההתיוונות?
הפרופסור יובל אלבשן התייאש מול אזלת היד של הרשויות בטיפול בקשישה ירושלמית אבל נפעם מרוח האדם
החלטנו שהילדים שלנו כבר לא יחכו עד הכיכר כדי לדבר. אפילו התחלנו להיפגש בדרכים הראשיות, לא רק באוהלי הדברות בכיכר. הבנו שיותר חשוב להוסיף אור מאשר להילחם בחושך.
לא ראינו כלום בחושך אז הדלקנו נרות.
אמילי אמרוסי רואה את דויד חטואל וילדיו כאור בקרבנו, סוד השרידות היהודית. והחושך מורגש בליבה של מי שכמהה לילדים שיעירו בלילה
הממסד הדתי חשוף למהפכה שלא התחוללה שנים: יותר ויותר נשים עומדות על זכותן לממש את היהדות ואת הפולחן הדתי ולחלץ עצמן מהגמוניה גברית